מה קורה כשרודן אחד שולט בעולם כולו? מהמן ועד פוטין

אנחנו מחכים כבר לחודש אדר 'האמיתי' חודש שלם, אז כתבנו על ענייני החודש כי הם מתחברים למה שקורה עכשיו בעולם, וכבר זמן רב כמעט לא כתבנו אקטואליה.

מה קורה כשרודן אחד שולט בעולם כולו? הוא יכול לקבל גזירת כליה על עם שלם 'להשמיד להרוג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים' למה? ככה! ואין פוצה פה ומצפצף.

זה מלמד אותנו שיש מטרה חשובה לכך שהעולם התפצל לאומות רבות ותתי אומות, כי כבר בדור הפלגה כשהיו עם אחד ושפה אחת לא נבצר מהם לעשות ככל העולה על רוחם.

לכן הקדוש ברוך בלבל את שפתם ויצר שבעים אומות. כך נוצר איזון בעולם. נכון יש גם מוקדי חיכוך ומלחמות אבל יש גם מעצורים, יש בריתות והתנגדויות מול שיגיונותיו של מושל.

כשהאימפריות כבשו חלקים נרחבים מהעולם השליטים שלהם באמת איבדו רסן, המטורף האחרון היה היטלר, והיה גם סטאלין ועוד כאלו בכל התקופות. ותמיד באיזשהו מקום הכוחות המתנגדים, האומות היריבות היוו איזה מערכת בלימה.

כך גם בימים אלו. גם אחרי כל ההססנות של ארצות הברית ואירופה, מול התוקפנות הרוסית, ניתן רק לדמיין מה היה קורה אילו גם את ההתנגדות הזו לא היה. אם כן, לפירוד יש גם מעלות. וזו התכנית המחושבת של פיצול אומות העולם עוד מימי דור הפלגה בימי קדם.

ממשלת חלום השלום

אולי נעביר את הרעיון הלאה. גם בתוך העם ישנן מחלוקות ומאבקים. תמיד מדברים על מעלת האחדות, ועל חזון האהבה והשלום. בלי להתייחס להיבט הדתי – כמה נחמד ואידיאלי יכולה להיות ממשלה שמאחדת את קצוות העם מימין ומשמאל, ממש 'חזון אחרית הימים' אבל גם כאן נראה לעיתים את הסיכון. חוץ מהשיתוק שמצב זה גורם – ישנו היבט נוסף כשחלקים כה רבים שותפים לעוגת האחדות – אין כמעט גורמים מבקרים וגם אלו שמבקרים לא יכולים לעשות כלום, ואז תחת מטריית האחדות עושים את כל הדברים המפלגים והמפצלים שרישומם יהא לאורך שנים ודורות והשיירה עוברת ואפילו הכלבים לא נובחים... (כלבי השמירה של הדמוקרטיה אמרתם, הלא כן?).

תחרות ו'קנאת סופרים'

וגם בתוך כל ציבור וציבור... תמיד מדברים בביקורת על הפיצולים הרבים, ועל המריבות שבהחלט לא מוסיפות כבוד... אבל צריך לראות גם פן שני. ציבור הומוגני הוא כמעט נטול ביקורת, וכשהוא מתפצל או כשיש בתוכו איים של עצמאות, המימסד נעשה יותר עירני לביקורת והוא מתחיל לבקר את עצמו, התחרות מייעלת ומועילה, והיא צורך חיוני לכל מערכת.

המשפט המפורסם 'קנאת סופרים תרבה חכמה' הוא בעצם פסק הלכה תלמודי הקובע שתחרות בין מוסדות חינוך ובין מלמדי תינוקות - היא כל כך חיובית שהיא גוברת על האיסור של תחרות בלתי הוגנת. לצורך השבחת הלימוד על ידי אלמנט התחרות ביטלו חכמים את ההגבלות על פתיחת מוסד מתחרה גם כאשר בתחומים אחרים זה ייאסר מטעמי השגת גבול. (וראה דברי החזון איש בספר 'אמונה ובטחון' פרק ג' שהרחיב בזה).

אם כן יש לראות בפיצול ובכיתתיות גם גורם חיובי, ולפעמים בהעדרו מגיעים לניוון ו/או להעדר ביקורת.

ומכאן לפרשת השבוע

פרשת השבוע חוזרת על כל מעשה המשכן. המטרה היא הגשת דין וחשבון של משה על כל ההכנסות וההוצאות. לדעה אחת במדרש תנחומא בפרשתנו ,זה נעשה ביזמתו וכך נאמר שם 'איש אמונות רב ברכות, זה משה שנעשה גזבר לעצמו, ואעפ"י שהיה גזבר לעצמו, היה קורא לאחרים ומחשב על ידיהם, שנאמר אלה פקודי המשכן'.

אולם ישנה דעה במדרש שם בהמשך שמשה נתן את הדין וחשבון כתוצאה מדיבורים של ביקורת משולי המחנה, שכביכול העזו לדבר על עושרו של משה כאילו הוא נהנה מכספי התרומה שבאו על ידו, 'כיון ששמע משה כך אמר להן חייכם משהמשכן נגמר אני עושה עמכם חשבון, שנאמר אלה פקודי המשכן וגו''.

הוה אומר: הראשון שהזמין ביקורת צמודה ודו"ח מפורט ושקוף – היה משה. והוא הזמין זאת על עצמו.

יתירה מזאת חכמינו מספרים על אותם בעלי לשון שגינו את משה איש האלקים.

ונראה שמטרת הסיפור הזה ללמד שביקורת יכולה להביא דברים טובים. והתורה מספרת על כך ללמדנו שהחכם מקשיב לביקורת נותן לה מקום - והיא לעיתים רבות מייעלת אותו.