העובד הזר הניח על שולחן העשיר פתק בעילום-שם עם הצעת שידוך...

עם התפשטות תופעת העסקת העובדים הזרים, המשרתים בבתים ובמקומות עבודה שונים בארצנו הקדושה, מתעוררות מידי יום שאלות הלכתיות רבות בכל חלקי השולחן ערוך, וכל מורה הוראה ערוך ומוכן להתמודדות עם שאלות אלו. אך שאלה כל כך לא שגרתית, כמו זו שלפנינו, שהגיעה אל שולחנו של הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, מן הסתם טרם התעוררה.

ובכן, מעשה בבעל בית עשיר, שבביתו משרת עובד-זר מזה כמה שנים. העובד הזר הבחין, שזו תקופה ארוכה שמצב רוחו של מעסיקו ירוד, וכל יום שעובר הוא נעשה יותר ויותר עצוב ומודאג. החליט אפוא להתעניין במצבו של המעסיק, והלה סיפר לו את האמת: 'יש לי בת שכבר הגיעה לגיל מבוגר, יושבת וממתינה לשידוך, וטרם מצאנו עבורה בחור מתאים...'

העובד הזר שומע את הדברים היוצאים מליבו השבור של בעל הבית, וחושב בליבו, 'שמעתי לאחרונה דיבורים דומים של צער ובדידות'...

והוא נזכר - הנה בנוסף לעבודה בבית העשיר, הוא מועסק אחת לשבוע כעובד ניקיון בישיבה פלונית, שם הכיר בחור מבוגר, שכל חבריו מסביב כבר התחתנו מזמן, והוא נשאר כמעוכב שידוך, שבור ומיואש...

העובד הנכרי החליט לעשות מעשה. הוא פנה לאחד הבחורים בישיבה, וביקש לעזור לו, 'במה?' - 'תכתוב בבקשה על גבי דף את פרטי הבחור המעוכב ההוא'... הבחור הסכים לשתף פעולה, ונקב בכל הפרטים הנחוצים, וסיים, שמדברים במדובר נכבדות, במידותיו התרומיות והתמדתו בתורה... את הפתק הלזה הניח העובד, בלאט, על שולחנו של המעביד שלו, והסתלק מן החדר.

מאוחר יותר העובד סיפר, שהחליט שלא לפנות באופן ישיר אל העשיר, משום שחשש שידחה על הסף את ההצעה, שכן לא יעלה על הדעת שנכרי יניח את יסודות הבניין בבית יהודי טהור ('לא לכם ולנו לבנות בית לאלוקינו'. עזרא ד', ג'), ולכן העדיף להציע את השידוך באמצעות פתק אנונימי.

העשיר נכנס לחדרו, הבחין בפתק המוזר, ומבלי לחקור ממי ומהיכן הגיע הפתק, יצא לברר אודות הבחור...

ומה אירע לבסוף? - - - השידוך קם ונחתם בשעה טובה ומוצלחת ובמזל טוב!

ומי מופיע כעת? - כמובן, העובד דנן...

לאחר שסיפר העובד למעסיקו 'המחותן' על גילגולו של השידוך, והלה האמין לו לגמרי, הוסיף ואמר לו: 'תראה, כבר שנים שאני עובד בקרב הציבור החרדי, וכבר הספקתי ללמוד, שעל שידוך משלמים יפה-יפה...'

ועתה בא בעל הבית לפנינו והעלה את השאלה, הכל-כך נדירה: 'האם אני צריך לשלם דמי שדכנות לגוי-השדכן?'...

שדכן - יורד לשדה חבירו

ראשית כל נקדים את יסוד חיוב התשלום עבור שדכנות: מבואר ברמ"א (חו"מ סי' פ"ז סעיף ל"ט) שחייבים לשלם שכר עבור שדכנות, ודינה שווה לכל דיני תביעות ממון הקיימים בחושן משפט. וביאר הגר"א (ס"ק קי"ז), שמגיע לשדכן שכר גם כאשר לא פנו אליו וביקשו שיעשה את השידוך, אלא הוא עשה זאת מעצמו, וזאת משום שחיוב התשלומים הוא מדין 'יורד לתוך שדה חבירו ונְטַעַה', שמבואר בגמרא (בבא מציעא ק"א.) שנוטל הגנן מבעל הגינה שכר עבור הנטיעות שנטע, כאשר היתה השדה עשויה לטעת. וכך גם בשידוך, שאף שפעל השדכן מיוזמתו, ולא התבקש לכך על ידי ההורים, הרי הוא נוטל את שכרו, שכשם שבעל הגינה משלם לגנן עבור ההנאה שקיבל בהשבחת גינתו, כך גם הצדדים ישלמו לשדכן עבור השידוך שמעוניינים בו.

והיה נראה לומר, שגם בשאלתנו זכאי הנכרי בדמי שדכנות, כיון שלמעשה היהודי נהנה מהצעת השידוך ש'ירד' הנכרי לרקום.

אין הוכחה שירד לשם רווח

אולם, אמר הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, כי במקרה דנן יש לפטור את בעל הבית מלשלם לעובדו הנכרי, מחמת שתי סיבות:

א) כפי שראינו, העובד בחר להסתתר ולהעלות את ההצעה דוקא באופן אנונימי, מדוע? - כי אמר בליבו, שאף אחד לא יסכים לשמוע ממנו הצעת שידוך (כפי שהוא עצמו סיפר), זאת אומרת, שהגוי בעצמו הבין, שלא יכול לפעול כ'שדכן' אצל מעסיקו, ובכל זאת החליט להציע כי אולי חשב לזכות להוקרה וליחס טוב יותר מצד מעסיקו; כך שעדיין אין לנו בירור ש'ירד' על דעת להפיק רווחים, ולכן מספק נראה שיכול אבי הכלה לומר 'המוציא מחבירו עליו הראיה', ולא לשלם לו דמי שדכנות.

ב'דיניהם' לא היה זוכה לתשלום

ב) כאשר נכרי בא לדון עם יהודי, הכלל הוא שאם אפשר לזַכות את היהודי בדיני ישראל, יש לפסוק כך ולומר לנכרי כך דיננו, ואם ניתן לזכות את הישראל על פי דיני הנכרים, גם כן יש לעשות זאת ולומר לנכרי כך דינכם (יעויין בב"ק קי"ג., ובמבואר בחזו"א ב"ק סי' י' אות א', שמעיקר הדין היה צריך לדון בדיני ישראל אפילו אם היהודי יצא חייב, אלא שנקנסו הנכרים, משום שלא קיימו את שבע מצוות בני נח, כמבואר בב"ק ל"ח.; ועכ"פ רואים אנו, שהמגמה היא להשתדל בזכותו של היהודי).

ובענייננו, הרי לא נהוג אצל הנכרים לשלם לסתם אדם שהעלה הצעת שידוך (אלא אם כן מדובר באדם מקצועי שעסקו בכך), ולכן יש לומר לנכרי, הרי על פי הנהוג אצלכם, אינך זכאי לתשלום, ולכן לא תקבלו.

שלא יהיה לו חלק בתורה

וסיים הרב יצחק זילברשטיין שליט"א: על אף האמור, נראה לייעץ לחתן (שהינו תלמיד חכם), שיקנה מתנה יפה ויתנה לשדכן הנכרי, שהרי כעת לימוד התורה של החתן מוצלח יותר, שכן השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה (יבמות ס"ב.), ואם כן, הרי שלאותו נכרי, ישנן 'זכויות' בלימוד התורה של החתן, ולכן כדאי לנשל אותו מחלקו בלימוד התורה של הת"ח, על ידי כך שיקבל את חלקו במתנה הגונה...

ומקור לדברים ניתן למצוא במסופר במדרש איכה (א', ל"א), במעשה דרבי צדוק, שהתענה ארבעים שנה כדי שלא ייחרב בית המקדש, ומחמת התעניות נצטמקו מעיו. לפי בקשתו של רבן יוחנן בן זכאי שלח אספסינוס קיסר רופא נכרי לרפאות את רבי צדוק, ולאחר שריפאהו, אמר לו בנו אלעזר: 'אבא, תן לרופא שכרו, כדי שלא יהיה לו חלק בתורתך'. ואכן רבי צדוק שילם לו בכך שלימדו את חכמת התשבורת (-מתמטיקה).

לסיכום: אין צריך לשלם לנכרי דמי שדכנות, אך ראוי לפצותו במתנה הגונה.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.