"אנשים שואלים אותי: 'למה החלטת לצלם ילדים שצריכים לרחם עליהם?'"

כשמדפדפים באלבומי התמונות של הצלמת שרה שרם, נראה במבט ראשון כי מדובר בצילומי ילדים רגילים לכל דבר. הפנים המחייכות שמציצות מהתמונות, התפאורה המדהימה והנופים שאליהם היא לוקחת את הילדים, משווים לתמונות (ובעיקר לילדים שמופיעים בהן) מתיקות מיוחדת.

אלא שבמבט שני כבר ניתן לזהות שאלו לא סתם תמונות, אלא תמונות מיוחדות במינן, שכן שרה לקחה על עצמה פרויקט - לצלם דווקא ילדים עם צרכים מיוחדים.

"בדיוק אותם צריך לצלם"

"האמת היא שאת הכרת הטוב לפרויקט הזה אני חייבת לאחי הקטן", מספרת שרה. "יש לי אח בן שבע עם תסמונת דאון, וכשהוא נולד כולם אמרו עליו דבר אחד: 'הוא מהמם!' כי הקב"ה באמת העניק לו יופי וחן נדירים. באותם ימים למדתי חינוך מיוחד וחשבתי לעסוק בתחום, אך הקב"ה הוביל אותי דווקא לתחום הצילום, שאף הוא מצא חן בעיניי.

"לפני שלוש שנים פתחתי סטודיו מקצועי, ואז החלטתי לשלב בין שני התחומים שכל כך מדברים אליי, ולקחת על עצמי משימה לצלם דווקא ילדים עם צרכים מיוחדים. מההיכרות שלי עם הורים לילדים כאלו, אני יכולה לומר שיש הרבה אימהות שבכלל לא מצלמות אותם, כי זה דורש מהן אנרגיה והשקעה, וגם ככה הן עסוקות בהתמודדות היומיומית שלהן ואין להן פנאי לשם כך. מצד שני, ברור שדווקא בילדים כאלו ראוי שנשקיע בתמונות יותר מאשר אצל ילדים רגילים, ואם זה אומר מבחינתי כצלמת לעבוד יותר שעות או להתאמץ יותר – אני מוכנה".

שרה מדגישה כי נכון להיום 80% מהתמונות שהיא מצלמת הן של ילדים מיוחדים או של בני משפחותיהם. "אני מצלמת גם ילדים רגילים, אך זהו המיעוט".

איך מצליחים לצלם ילדים כאלו, הם בכלל משתפים פעולה?

"זה באמת לא תמיד פשוט. מזמינים אותי לעתים קרובות לצלם צילומי חלאק'ה, שאלו צילומים מורכבים מאוד גם בשביל ילדים רגילים, כי מדובר בילדים בני שלוש, ואין להם הרבה סבלנות. כשמדובר בילדים עם צרכים מיוחדים זה מורכב הרבה יותר. כדי להתגבר על הקושי אני משתדלת להביא איתי אביזרים מיוחדים, כמו משחקים, מכוניות וכדורים. אני גם מקפידה תמיד לצלם את הילדים בחוץ ולא בסטודיו, כי כשנמצאים בטבע הם יותר משוחררים.

"כל יציאה כזו לצילומים מלווה בהמון תפילות, ובדרך כלל הצילומים נמשכים זמן כפול מאשר אצל ילד רגיל. אבל ההרגשה שלי היא שההשקעה תמיד שווה את התוצאה, וכשאני רואה את האושר של האמא כאשר אלבום התמונות מוכן, והיא רואה את הילד שלה מחייך ושמח – זה שווה כל רגע של השקעה".

ואיך מגיבים אנשים סביבך כשהם שומעים על העיסוק המיוחד שלך?

"לצערי, עד היום, למרות שעם השנים יש פתיחות גדולה יותר לקבלת השונה, עדיין יש אנשים שקיים אצלם סוג של מחסום בכל התחום הזה. כשסיפרתי שהחלטתי לצלם דווקא ילדים מיוחדים, שמעתי סביבי תגובות כמו: 'למה את רוצה לצלם ילדים שצריכים לרחם עליהם?' ועוד משפטים בסגנון. ברור לי שהתמונות שאני מצלמת הן המענה הטוב ביותר לטענה הזו. כי הילדים בתמונות הם באופן חד משמעי לא כאלו שצריכים לרחם עליהם. אלו ילדים מאושרים ומתוקים שממיסים כל לב".

אוהבת אותם באמת

כשמדובר בילדים מיוחדים, גם הסיפורים הם מיוחדים, ולעתים בלתי צפויים. "היו לי כמה וכמה מקרים בהם האמא תיאמה איתי זמן לצילומים, אך ערב קודם לכן היא התקשרה והודיעה שהילד אושפז בבית החולים ולא יוכל להגיע. כמובן שבמקרים כאלו אני לא גובה דמי ביטול, אלא רק מאחלת רפואה שלמה.

"יש גם אימהות שמזהירות אותי תמיד: 'הילד שלי לא יזרום ולא ישתף פעולה', והן גם מציעות בחשש: 'אולי נעשה רק רבע שעה של צילומים?' ו-'אולי נצלם רק תמונה אחת?' אבל אני לא מוותרת, אלא מתעקשת שנלך על סט צילומים שלם, ועוד נזרום עם המצב בשטח. כך אכן קורה, ובינתיים כולם יצאו עם סטים שלמים ומרוצים מאוד".

איך את מצליחה לגרום לכך שהילדים תמיד ישתפו פעולה?

"אני משתמשת ברקע ובידע שיש לי בתחום החינוך המיוחד, כדי לדעת איך לגשת אליהם. כך למשל אני יודעת שיש לקויות מסוימות בהן עומס של אביזרים עלול להכביד ולהקשות על הילד. במצבים כאלו אני כמעט לא מביאה אביזרים לצילום, יש גם ילדים שאני יודעת מראש שעליי להביא להם סטים של בגדים להחלפה, כי גם אם האמא תביא כמה וכמה סטים, זה לא יספיק, כי הם יריירו או יתלכלכו. וכן, לפעמים אני גם מתכוננת לכך שהילד עלול בכל רגע נתון לחטוף לי את המצלמה או לשבור את אחד מהאביזרים שהבאתי, ואין מה לכעוס עליו, כי הוא באמת לא אשם.

"אני חושבת שילדים מיוחדים מרגישים מי שאוהב אותם באמת, וכשאני משדרת להם אהבה, הם תמיד מחזירים לי אותה בכפל-כפליים".

באיזה גילאים הילדים שאת מצלמת?

"מגיעים אליי ילדים בדרך כלל מגיל שנה. בגיל צעיר יותר זה כמעט לא קורה, כי ההורים עדיין נמצאים בשלב העיכול וההתמודדות עם המצב החדש שנוצר בבית, אז הם כמעט לא מצלמים באותה תקופה. החל מגיל שנה אני מצלמת המון, ובכל פעם מוקסמת מחדש מהמתיקות ומהטוהר הצרוף שיש לילדים האלו. אני חושבת שאפשר לראות את זה זועק בתמונות. אלו באמת נשמות מיוחדות".

שרה עוצרת לרגע, ואז מציינת שהחלום שלה הוא לשמח עוד ועוד אימהות ומשפחות, ואפילו לזכות לצלם את הילדים היקרים הללו בחגיגות הבר מצווה והבת מצווה שלהם, ואולי גם בחתונות. "אני לגמרי מאמינה בהם שהם יכולים להגיע רחוק, ואשמח מאוד ללוות אותם ולזכות להיות זו שמתעדת את ההתקדמות הגדולה".