הניקיונות: הדרך לגאולה

אין דבר שמעלה הרגשה של בני מלכים יותר ´מליל הסדר´. הריח של נקיון, כריות ההסבה, הכלים הנאים והאוכל המושקע. גם ההלכה דורשת מאתנו הנהגה של בני מלכים, עד שפסקה את אחד מארבעת הכוסות שלא בהסבה, לא יצא ידי חובה. וכן הטעם לאכילת הכרפס בתחילת הסדר הוא כדרך בני מלכים שאוכלים ירק בתחילת סעודתם כדי לגרות את תאבונו (הב´ח סימן תע´ג).

אך שמגיעים לכלת האירוע "המצה" היא בכלל ´לחם עוני´ לחם של עניים ואם כן איך היא מתחברת לכל גינוני המלכות של ליל הסדר? וביותר, מדוע לא אוכלים בערב זה לחמים משובחים כדרך בני מלכים בנוסף למצה שהיא זכר ליציאת מצרים?

מבאר המהר´ל שדוקא המצה היא זאת שמלמדת אותנו מהו בן חורין אמיתי. המצה, המורכבת מקמח ומים בלבד ללא שהות לטפיחה, וללא כל תוספת של טעם וריח להשביח אותה, היא העומדת בגאון ומכריזה "זאת אני המצה.."  דווקא המצה שלא תלויה בשום גורם חיצוני לקיומה היא הבת חורין האמיתית, מה שאין כן הלחם שקיומו תלוי בהתפחה ובחומרי טעם נוספים שהוא משועבד להם.

בן חורין הוא מי שמעשיו ומחשבותיו לא משועבדים לשום גורם חיצוני אלא אך ורק לאמת הפנימית שלו. חז"ל אומרים "בזכות ד´ דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו שמותיהן, לא שינו לשונם, שלא שינו דתן ולא שינו לבושן". בתוך כל טומאת מצרים עם ישראל הראה שהוא לא מושפע מהתרבות המצרית שהוא עדיין בן חורין בדעתו וזה הביא להם את הגאולה.

וזה הביאור למשנה באבות "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". לכאורה בהשקפה ראשונה נראה שדווקא העוסק בתורה הוא מאוד משועבד וכבול לציווי התורה? אלא שהעוסק בתורה מזדכך ומתנקה ומגלה מי הוא באמת.. את הנשמה שבו.. ואת הרצון האמיתי שלו להחיות את הנשמה.. וזה בן חורין אמיתי, שרצונותיו לא תלויות במה שהוא ראה בחוץ..

בתקופה זאת של "קדחת" הנקיונות שלא ימצא פרור חמץ. וידוע דברי האר´י שהחמץ משול ליצר הרע, בואו לא נשכח את הנקיון של עצמנו.. נקלף מעצמנו שכבות של רצונות ותאוות שראינו בחוץ, עד שלפעמים זה דבוק בנו חזק ונראה כחלק מאיתנו.. ונגלה את הרצון האמיתי שבוער בנו להתקרב לה´ יתברך וכך נזכה להיות ראויים לגאולה האמיתית.