"אוטיסט זה לא מילת גנאי, אלו החיים שלי": ראיון מעורר השראה עם נער אוטיסט

"שמי רנן דוולצקי, אני בן חמש עשרה ומתגורר בכפר תבור. מאז כיתה ג' אני מאובחן על הרצף האוטיסטי, וכיום אני מדריך בתנועת נוער, תלמיד תיכון בבית הספר הדתי שקד בשדה אליהו, ולומד לתואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה. יש לי שני אחים ושתי אחיות. אני השני במשפחה".

במשפטים פשוטים אלו פותח רנן את השיחה שלנו, וגורם לי לתהות לרגע אם אני אכן משוחחת עם נער אוטיסט, כפי שהוא מציג את עצמו. הרי הוא נשמע רגיל לכל דבר.

נראה שרנן כביכול קורא את מחשבותיי. "כשאני מספר לחברים על כך שיש לי אוטיזם, הם בדרך כלל שואלים – 'מה זה?'" הוא אומר, "כי למרות שהמילה מוכרת, בדרך כלל לא ממש מבינים את המשמעות שלה. יש אנשים שזה מתחבר אצלם לפיגור או לאנשים מוזרים. לעתים קרובות שואלים אותי לאחר מכן: 'אבל איך זה ייתכן? אתה לא נראה אוטיסט'. לפעמים אני מפרט יותר ולפעמים פחות. תלוי בסבלנות, במצב הרוח ובזמן שיש לי".

"קשה לי להבין סיטואציות חברתיות"

כשאני מנסה לשאול את רנן איך אובחן אצלו האוטיזם, הוא לא ממש זוכר. "זה היה ממש מזמן, אבל כפי שההורים שלי מספרים – הייתי ילד מאוד חכם, אך עם הרבה בעיות חברתיות, הם לא ידעו להגדיר וגם לא להסביר מה בדיוק גורם לבעיות האלו. בעקבות כך הם לקחו אותי לפסיכולוג, ושם בעצם התבצע כל התהליך – הגעתי אליו לאבחון מסודר במשך סדרת מפגשים, ובהתאם להתרשמות שלו הוא נתן לבסוף את האבחון הסופי – אוטיזם בתפקוד גבוה".

במה בעיקר מתבטא האוטיזם שלך?

"אוטיזם זה בעצם בעיות תקשורת", מסביר רנן, "והוא מתבטא בכך שאני שונה מאחרים בכל הנוגע להבנה של סיטואציות חברתיות. כך למשל התחלתי בשנה שעברה בית ספר חדש – זהו התיכון בו אני לומד כיום. עד שהקלינאית לא העירה את תשומת ליבי, לא חשבתי שאני צריך בכלל ללמוד את השמות של התלמידים שלומדים איתי בכיתה ובשכבה. זה משהו שבכלל לא עלה על דעתי. כך בעוד הרבה נושאים חברתיים".

אבל אחרי שמסבירים לך את החשיבות של הדברים, אתה מבין אותם?

"כמו שאמרתי – ההבנה שלי היא אחרת, אז לפעמים אני מבין ולפעמים לא. יש לי גם קושי בסנגור עצמי – אני יכול לנסות להסביר את עצמי ללא כל הצלחה, מאוד קשה לי לתווך את התחושות שלי לאחרים, וכמובן שבכל הנוגע לשיחות עם חברים – אני מוצא את עצמי לעתים קרובות בחוץ, כשקשה לי להשתלב ולקחת בהן חלק".

יש לך חברים טובים?

"כן, יש לי כמה חברים, ואני גם מצליח לשמור איתם על קשר טוב והגיוני. אבל זה לא פשוט בכלל ודורש ממני הרבה מאמץ פנימי. אני חושב שבסך הכל אני מצליח".

גם בבית הדברים האלו באים לידי ביטוי?

"כן, אבל הרבה פחות. כי בסך הכל אני חי עם האחים והמשפחה שלי כבר 15 שנה, ובשלב מסוים למדתי להכיר אותם ולהתנהל מולם".

"יש גם מעלות באוטיזם"

מה אתה עושה כדי להתגבר על האוטיזם? מה בעיקר עוזר לך?

"אני לא אוהב את המושג 'להתגבר על אוטיזם', כי זה נשמע כאילו זו מחלה שצריכים להתגבר עליה, ובכל מקרה אין דרך אמתית כדי לצאת מהאוטיזם. אבל אם אתה כבר אוטיסט, אתה יכול ללמד את עצמך איך להגיב בכל מיני סיטואציות ומה נדרש ממך. אני לא חושב שאי פעם יהיו לי תגובות כמו של אדם רגיל עם תקשורת תקינה, אבל זה לא באמת מפריע לי. בסופו של דבר השאיפה היחידה שלי היא לא להתגבר על האוטיזם, אלא להפיק ממנו את מה שטוב, ולהבין איך אני יכול לחיות אתו כשהוא מפריע לי כמה שפחות".

אז הוא מפריע לך או לא?

הוא מהרהר לרגע, ואז משיב: "יש באוטיזם נקודות מסוימות שמפריעות לי ומקשות עליי, אבל יש גם נקודות שבהן הוא דווקא עוזר לי, ואני מתחבר אליו. אני לא יכול להגדיר שאני מרוצה מהכל, או שאכפת לי ואני רוצה לשנות את הכל. יש דברים שאני רוצה לשנות ויש שלא. נראה לי שכך מרגיש כל אחד לגבי האופי שלו, גם אם הוא לא אוטיסט".

אלו דברים למשל אתה אוהב באוטיזם?

"אני לא יודע אם זה קשור ישירות לאוטיזם, אבל יש תחומים שאני מצליח בהם יותר מאחרים. כך למשל אני קורא ספרים ממש מהר. אני קורא דף בספר ממוצע במהירות של כ-40 שניות, וזה לא שאני עוקף על מילים. אני קורא כל מילה ומבין מצוין".

יש תחום מסוים שאתה מתעניין בו במיוחד?

"יש הרבה תחומים, בעיקר כאלו הקשורים לשפה העברית. זו גם הסיבה שאני מנהל את 'הציטוטיה' – קבוצת ווטסאפ ששולחת ציטוט מעניין פעם ביום. אני משתדל לעמוד בקצב ולשלוח ציטוטים מיוחדים ומעוררי השראה. אני מצטט רבנים ומנהיגים, לפעמים ראשי מדינות וממשלות. יש לנו בקבוצה בערך 500 חברים, חלקם מהארץ וחלקם מחו"ל.

"בנוסף, כפי שציינתי, אני לומד לתואר ראשון במדעי המדינה, דרך האוניברסיטה הפתוחה. אני הצעיר ביותר בקבוצה, אבל לא רואה בכך שום בעיה. זה נושא שמעניין אותי, ואין שום סיבה להתעכב ולא להתחיל לימודי תואר כבר בשלב הזה".

"זכרו שאתם מסוגלים ליותר"

ואם כל זה לא מספיק, מזכיר רנן שהוא גם מדריך בתנועת נוער, ואפילו מוסר הרצאות בהזדמנויות שונות, בהן הוא מספר על עצמו ועל האוטיזם שלו. "בפעם הראשונה היה לי ממש מוזר לעמוד מול אנשים ולספר על עצמי", הוא מודה, "גם לא חשבתי שזה כל כך  מעניין. אבל אחרי שמסרתי כמה הרצאות כאלו, התחלתי להבין את החשיבות הגדולה שיש בכך. כי חשוב שאנשים יבינו את מה שעובר עלינו – האוטיסטים. הכי  מפריע לי שאני שומע כאלו שמשתמשים בזה כמילת גנאי אפילו בממשלה היה איזה חבר כנסת שכינה את יריבו 'אוטיסט'. זה לא פוגע בי, אבל זו מילה שאינה מתאימה. כי אוטיסט זה לא חיסרון ולא משהו מעליב, זו פשוט מציאות".

יש לך מסר לאנשים אחרים שמאובחנים עם אוטיזם?

"ההמלצה שלי לאותם אנשים היא פשוט לא לוותר על כלום. הייתי רוצה להגיד לכל ילד או נער עם אוטיזם שיזכור תמיד שהוא יכול להגיע להרבה יותר מכפי שהוא חושב שהוא מסוגל".

ואיזה מסר תרצה להעביר דווקא לאוכלוסייה הרגילה?

"אם יש לכם מישהו עם אוטיזם בסביבה, כדאי שתבינו שהוא תופס את העולם בצורה שונה, ואולי גם מתנהל אחרת, אבל בסופו של דבר הוא בן אדם בדיוק כמוכם. תנו לו את הכבוד שלו ואת ההערכה שמגיעה לו, ובשום אופן אל תתרחקו ממנו. גם אם יש לו בעיית תקשורת – בלב הוא מרגיש כשמתנכרים לו, וזה לא נעים".