למה שאחמיא לבעלי? זה לא מגיע לו!

קשה לי להחמיא לבעלי, אני לא חושבת שזה מגיע לו. אני יודעת שבכל בית צריכות להיות מחמאות, אבל כדי שיהיה לי קל אני מצפה מבעלי שקודם כל יוכיח את עצמו, שהוא באמת ראוי למחמאות, ואח"כ אולי זה יקל עלי להחמיא לו. האם החשיבה שלי נכונה?

* * *

יש לדעת יסוד גדול בנפש האדם. חשוב לאדם שהדימוי העצמי שלו יהיה מוערך בעיני הבריות, והוא מוכן לעשות הכל כדי לשמר את התדמית החיובית הזאת. על כן בן הזוג שחש ששותפו לנישואין מעריכו כאישיות מעולה, גומלת חסדים - הרי הוא מעוניין לא לקלקל תדמית זו, ואף להוכיח שהיא נכונה.

עובדה היא, שבמשפחות שנאמרים בהן בקביעות ביטויים הפוגעים בבן הזוג, מאבד "המושמץ" כל רצון לעשות למען המשמיץ, מתוך תחושה ש"בן כך ובין כך בן זוגי סבור שאינני מוצלח, ואינני יעיל, וכל מה  שאעשה לא ישנה את דעתו, וא"כ לשם מה אתאמץ"? לעומת זאת דברי שבח יוצרים המרצה לעשייה, כדי "לעמוד" באמות המידה של דעת אחרים עלי.

תהליכים אלה מובילים אותנו למסקנה, שמילות העידוד נועדו במקורן להקל על הזולת את עשיותיו. אילו היו קשיי הזולת נוגעים ללבנו, ובפרט בעת שהוא אמור לעשות למעננו, לא היינו נתקלים במחסומי רגשות פנימיים בבואנו לעודדו, כפי שאין אנו חשים במחסומי רגשות בעידוד ילדינו הצעירים. לכן אין כל סיבה שתצדיק אי מתן עידוד לבן זוגנו, שהרי הוא האישיות הקרובה לנו ביותר, ואנו מצפים ממנו שיעשה עבורנו רבות. אי מתן עידוד מציב את בן זוגנו במצבי עשייה ללא תנאים נוחים גם בעת שהוא עושה עבורנו, ואין כל הצדקה להיווצרות מצב זה.

לימדונו חז"ל: אילו היה יודע ראובן שהכתוב מכתיב עליו "וישמע ראובן ויצלהו מידם", בכתפו היה מטעינו ומוליכו אצל אביו. אילו היה אהרן יודע כאשר יצא לקבל את פני משה, שהכתוב מכתיבו "וראך ושמח בלבו", בתופים ובמחולות היה יוצא. גם ענקי רוח אלו, אילו היו יודעים כמה שהתורה מחשיבה את חשיבתם, ומחמיאה על מעשיהם, היו מתאמצים ומתעודדים לעשות יותר.

בנידון שלנו, הבעל כיון שרגיל בהתנהגותו, אינו מרגיש ששווה לו לשנות את התנהגותו, בשביל רעייתו שאינה שווה בעיניו לשנות את הרגלו. אלא א"כ יראה הבעל ששווה לו להשקיע, אם וכאשר יחוש שמעניקים לו את השבח. ומתוך שירגיש חשיבות, לא ירצה לרדת מהתדמית החיובית שהדביקו לו.

על כן, בעל הרגיל להחמיא לרעייתו על פעולותיה ועל מעשיה, גורם בכך שרעייתו מגיעה למסקנה תת-מודעת "שעבור בעל כזה כדאי להתאמץ". כך גם האישה אם תשבח את בעלה על פעולותיו וסיועו, היא תגרום לכך שבעלה יגיע למסקנה שכדאי לעשות ולהתאמץ להשלים את צרכיה של רעייתו. לעומת זאת, בני זוג שאינם מחמיאים, אלא סבורים שפעולותיו של בן הזוג הינן מובנות מאליהן, גורמים לכך שבן זוגם לא ירצה להמשיך לעשות למענם, ועם הזמן עשייתו תלך ותפחת.   

הרב דניאל פנחסוב הוא יועץ נישואין במחלקת שלום בית של הידברות.