ר’ נתן צבי פינקל גילה למנהלים את סוד ניהול המוסד האדיר

באוניברסיטה אמריקנית מפורסמת החליטו לבדוק 'מה המתכון הבטוח להיות מיליונר?' הם בחרו 100 מיליונרים, והצמידו להם סטודנטים שיתעדו את סדר יומם כדי לברר מה הפך אותם לעשירים.

המחקר יצא לדרך. 100 הסטודנטים נצמדו כל אחד למיליונר 'שלו', ורשמו בפרוטרוט את סדר יומו ואת מעשיו במשך כמה חודשים. לבסוף הגישו הסטודנטים את רישומיהם, והחוקרים החלו לנתח את הנתונים.

מרבית הנתונים היו דומים, אבל נתון אחד בלט כבלתי שגרתי. אצל 99 מהמיליונרים הוקדש זמן רב ל'מלחמות' במתחרים: ריגול תעשייתי, מניעת הדלפת מידע וניהול משפטים מתישים. רק אחד מבין המיליונרים לא ניהל שום מאבק נגד אף אחד. לא היו לו אויבים והוא לא תבע למשפט אף מתחרה.

החליטו החוקרים לבדוק את הדבר. הם פנו אל האיש שהיה בעל רשת גדולה של בתי מרקחת, וביקשו לראיינו. 'מדוע אינך נלחם במתחריך ואין לך כלל אויבים, בשונה מכל המיליונרים האחרים שהדבר הזה מצוי אצלם?' שאלו החוקרים.

'אספר לכם סיפור', פתח העשיר ואמר. 'בתחילת דרכי הייתי נאמן לדרכו של אבי המנוח שאמר תמיד: 'קְבַע מטרות - והשֵג אותן בכל מחיר!'. הייתי איש עסקים נוקשה וחסר פשרות.

אילוסטרציה (צילום: נתי שוחט / פלאש 90)

אבל לפני כמה שנים ערכתי עם כמה ממנהלי הרשת סדרת 'סיורי עומק' שנועדו להכיר את התרבות במקומות שונים בעולם, כדי להתאים את מוצרינו לאוכלוסיות מגוונות.

אחת המדינות שבהן ביקרתי היתה ישראל. טיילנו בכל הארץ ונהנינו, וביום האחרון אמר לנו המדריך שהוא עומד לקחת אותנו למקום המרתק ביותר בישראל, לטעמו.

ציפינו לסיור באיזה אתר ארכיאולוגי מרהיב, אבל במקום זה נסענו לשכונה ישנה וצפופה בירושלים. המיניבוס שלנו עצר לפני בניין גדול ורוחש פעילות.

המדריך פתח ושאל: 'אמרו לי בבקשה, מה אמור להיות גודלו של מוסד חינוכי בן 4,000 תלמידים'?

ערכנו חישובים מהירים של אולמי ההרצאות, חדרי המחשוב, שטחי הגינון, מעונות הסטודנטים, חדרי הסגל, משרדי ההנהלה וכדומה, והגענו למסקנה שיש צורך בשטח של כ-130,000 מטר מרובע.

'וכמה אנשי צוות לדעתכם אמורים לעבוד במוסד כזה?' הוסיף המדריך לשאול. תשובותינו נעו בין 300 ל-350 איש.

'ובכן', אמר לנו המדריך, 'ברוכים הבאים לישיבת 'מיר'. בישיבה הזו לומדים כ-4,000 תלמידים ושטחה הוא כ-3,000 מטר רבוע בלבד! את צוות הישיבה מאיישים כ-20 אנשים בלבד, ויש לה מנהל אחד ויחיד האחראי על הכל: מקבלת תלמידים, דרך קביעת החומר הלימודי ועד לניהול התקציבי.

היינו כולנו המומים. המדריך ערך לנו סיור בישיבה. אולמות הלימוד היו מלאים עד אפס מקום. הלומדים היו שקועים כל כך בלימודם, עד שאפילו לא הבחינו בנו. עברנו קומה אחרי קומה, ובכל פינה אפשרית או בלתי אפשרית ישבו אנשים ולמדו. זה היה מחזה מדהים ומחשמל שהותיר אותנו ללא מילים. בכל סיורינו בעולם לא ראינו מחזה מרתק שכזה.

בתום הסיור נקבעה לנו פגישה עם ראש הישיבה בכבודו ובעצמו. 'אבל אל תיבהלו ממצבו הגופני', אמר לנו המדריך, 'האיש סובל ממחלת פרקינסון ומעוד מחלות'.

'נכנסנו לבית פשוט המרוהט ברהיטים בסיסיים ביותר. ליד שולחן הסלון ישב ראש הישיבה, הגאון ר' נתן צבי פינקל זצ"ל. הוא דיבר אך בקושי, אבל קיבל אותנו במאור פנים.

אחד מחבריי אזר אומץ ושאל: 'כבוד הרב, כולנו פה מנהלים חברות ומפעלים, ואיננו מצליחים להבין כיצד מוסד כמו שלכם מתנהל? מה הסוד פה?'

ראש הישיבה חייך והשיב בשאלה: 'ידידיי היקרים, התדעו מה ההבדל בין אדם לבין בהמה?'

'כשבהמה רוצה משהו', המשיך הרב, 'היא תנסה להשיג אותו גם אם תדרוך בדרך על כל מי שנמצא סביבה. האדם, לעומת זאת, מסוגל לוותר על רצונותיו כדי לא להזיק לזולתו. יתרה מזו: האדם יכול אפילו לגרוע הנאה מעצמו כדי להיטיב לחברו'.

'כאן בישיבה חיים בני אדם. וכאשר כל אחד חושב כיצד גם השני יוכל לחיות לצידו, וכיצד להיטיב לשני, לאף אחד אין בעיה'.

הדברים ננעצו בליבי כמו סכין, המשיך העשיר לספר לחוקרים, זה היה הפוך לחלוטין מהקו שהנחה אותי עד עתה - 'קְבע מטרות, והשֵג אותן בכל מחיר'. התחלתי להבין שזו התנהגות של בהמה. מאותו יום החלטתי לא להצֵר את צעדיו של שום אדם, אלא אדרבה לפרגן ולרצות גם בטובתם והצלחתם של אחרים - והאמינו לי שלא הפסדתי מכך מאומה, כפי שאתם רואים בעצמכם, להיפך, רק הרווחתי, בעיקר בזה שהפכתי יותר ל'בן אדם'.

כיצד ששה מתכסים בטלית אחת?

אומרת הגמרא במסכת סנהדרין (כ'.): 'שקר החן' - זה דורו של משה ויהושע, 'והבל היופי' - זה דורו של חזקיה, 'יראת ה' היא תתהלל' - זה דורו של רבי יהודה ברבי אילעאי. אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי, שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה.

והנה, בפשטות לומדים, שהמעלה של דורו של רבי יהודה ברבי אלעאי היתה בזה שלמדו תורה מתוך הדחק, וכמו שפירש רש"י עניים היו, ואף על פי כן ישבו והגו בתורת ה'.

אמנם הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל (שיחות מוסר מאמר ל"ו), מבאר את הגמרא בהיבט נוסף: עלינו להבין, כיצד שייך שששה תלמידים יתכסו בכיסוי אחד, הלא זה נשמע כבלתי אפשרי?!

אלא, שאם כל אחד מושך את הטלית לעצמו - אכן לעולם לא יצליחו להתכסות. ומה היה סוד מעלתם של דורו של רבי יהודה? - שכל אחד דאג לטובת השני; כל אחד משך את הטלית, אך לא לעצמו, אלא לכסות את זולתו, וממילא יכולים היו גם ששה להתכסות בטלית אחד.

הן אמרו חז"ל (סנהדרין ז'.): "כי רחימתין הוה עזיזא, אפותיא דספסירא שכיבן, השתא דלא עזיזא רחימתין, פוריא בר שיתין גרמידי לא סגי לן", דהיינו, כשאהבה גדולה, די במקום צר כרוחב החרב, אך כשאהבה אינה גדולה, אז אף מקום של שישים אמות אינו מספיק.

ובספר 'מנחה שלוחה' כתב שניתן למצוא רעיון זה, בדרך דרש, במאמר חז"ל, שבמקדש היו ישראל עומדים צפופים, ומשתחוים רווחים (אבות ה'-ה'); כאשר "עומדים" - כשכל אחד "עומד" זקוף לעצמו, כיחיד בפני עצמו, אזי "צפופים" - צפוף לכל אחד, הוא חש שהשני דוחקו, וכאילו אין לו מקום. אך כאשר "משתחוים" - כשכל אחד כורע, מתכופף, מרכין עצמו לזולתו, אזי "רווחים" - לפתע לכולם יש מקום, וברווח. צרוּת המקום, הצפיפות המעיקה, כל אלו נביעתן מקטנות אמונה, ומאי התחשבות ואי רצון לדאגה אמיתית לזולת הנברא בצלם אלוקים.

הבה נחשוב ונדאג לרווחת הזולת, נמציא לו חלק טוב ונעים. נמלא את ליבו בהרגשה טובה.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.