"ההיסטוריה חוזרת – מה שתיעדנו בערב מלחמת העולם השנייה מתרחש שוב"

"אנחנו רואים את מה שקורה בימים אלו באוקראינה, והלב נקרע", אומר איליה לוריא, מזכיר עמותת 'יהדות גליציה ובוקובינה' – עמותה העוסקת בקידום מחקר וזיכרון של המורשת היהודית באוקראינה. לוריא עלה לארץ מברית המועצות בסוף שנות ה-80. בעברו הוא עסק בתחום המחשבים, אך  מאז שהגיע לארץ בחר להתמחות בהיסטוריית ישראל.

"אנחנו עוסקים במשך שנים בתיעוד של חיי היהודים בגליציה ובוקובינה השוכנות כיום בגבול בין אוקראינה לפולין ולרומניה", הוא מספר. "התיעוד שלנו עוסק ברובו בימים של בין שתי מלחמות עולם, אך כעת אנו מרגישים איך שהדברים כמעט וחוזרים על עצמם – בדיוק מוחלט. התחושות הן בדיוק אותן תחושות. שוב יש תמונות של הפגזות, אנשים שנמלטים, בתים שנפגעים, ויהודים שעוזבים מבלי לדעת אם ישובו אי פעם לבתיהם, וגם אם כן – מה יישאר מאותם בתים, ותחת איזה שלטון הם יהיו.

"בדיוק התחלנו לאחרונה פרויקט מיוחד של 'אטלס היסטורי' שממחיש בדיוק היכן התגוררו היהודים בכל אחד מהאזורים האלו בין שתי מלחמות עולם, ומצמרר לחשוב על כך שייתכן שבקרוב נחווה שוב שינויים בגבולות ובשטחים, בדיוק כמו אז".

איליה לוריא

חיים יהודיים שנגדעו

לוריא הצטרף לעמותת יהדות גליציה ובוקובינה מעט לאחר הקמתה, והוא מציין כי הוא רואה בכך שליחות חיים של ממש. "כשמדברים על גליציה ובוקובינה חשוב להבין שמדובר באזורים באוקראינה שהייתה בהם קהילה יהודית ענקית, עם חיי רוח תוססים. בגליציה למשל התגוררו לפני השואה כ-800 אלף יהודים. היו שם חיים יהודיים מפותחים ביותר, עם הרבה מוסדות, ישיבות, חצרות חסידיות ושירותי דת מכל התחומים, הכל פרח ומאוד שגשג. היהדות בגליציה ובבוקובינה פרצה גבולות, והיא העניקה תרומה עצומה להתפתחות התרבות היהודית בכל רחבי העולם.

"במהלך שתי המלחמות ידעו הקהילות היהודיות הרס גדול ורבים מהתושבים היהודים עזבו או נמלטו, ורבים מהם נרצחו", הוא מוסיף, "קחו לדוגמה את העיירה סוטלווין, עיירה קטנה יחסית בגליציה. בשנת 1900 התגוררו בה 1,948 יהודים מתוך האוכלוסייה הכללית שמנתה 3,814 אנשים, ואילו אחרי מלחמת העולם הראשונה נותרו בה 620 יהודים בלבד. למרבה הטרגדיה - אחרי מלחמת העולם השנייה נותרו בה רק שני יהודים. מספרים דומים אפשר לראות גם בערים ובעיירות נוספות באותם אזורים.

"אין מילים כדי לתאר את הכאב על החורבן, כיוון שבגליציה ובבוקובינה היו כל כך הרבה ערים, עיירות וכפרים בהם התגוררו יהודים רבים, אך כיום לא נותר בהם כמעט כלום. "ודווקא בגלל זה", מדגיש לוריא, "אנחנו רואים לעצמנו שליחות לעורר את הנושאים האלו ולהעלות את המודעות של הציבור לאוצר הרוחני הגדול שהיה קיים שם. אנחנו מנסים לתעד, לשמר ולעודד כמה שיותר מחקרים בתחום, כדי שאנשים לא ישכחו, וכדי שיכירו את ההיסטוריה של האזורים האלו קצת יותר".

אתה מזכיר כל הזמן את גליציה ובוקובינה ביחד. האם הן אכן התנהלו לאורך כל השנים כיחידה אחת?

"כן, הן צמודות זו לזו, גם מבחינה גיאוגרפית, וגם מבחינת גורלן ההיסטורי. אגב, גליציה ובוקובינה נוצרו אחרי חלוקת פולין. הן התחברו בסוף המאה ה-18 וכך הפכו לקרובות מאוד זו לזו, הן מבחינה תרבותית, והן מבחינת התפתחות היהדות במקומות האלו, שכן שורשיה של רוב יהדות בוקובינה מצויים בגליציה. לכן אנו רואים אותן כיחידה אחת".

ומה היה מצבם הכלכלי של היהודים באותם מקומות?

"רוב היהודים היו עניים מרודים, בפרט אלו שהתגוררו בכפרים, אך היו גם משפחות עשירות. כך למשל יהודי העיר צ'רנוביץ' השוכנת בבוקובינה, בלטו מאוד בהצלחתם בתעשייה ובמסחר, וכן בעיר סטניסלבוב שנחשבת מרכזית מאוד, היו מפעלים רבים בבעלות יהודית. ישנו מפעל לייצור משקאות שהמשיך לפעול עד לשנים האחרונות ממש, והוא הוקם על ידי משפחת ליברמן - מהמשפחות היהודיות החשובות שהתגוררו בעיר".

ואיך היה היחס עם הגויים? הייתה אנטישמיות?

"אנטישמיות הייתה תמיד, לאורך כל השנים. לפעמים היא בלטה יותר ולפעמים פחות, אבל היא תמיד נראתה בשטח. שיא ההתפרצות האנטישמית היה כמובן בתקופות המלחמות, ובפרט בימי מלחמת העולם השנייה, אז ידועים לנו מקרים רבים בהם המקומיים שיתפו פעולה עם הכובש הנאצי לצורך השמדת היהודים".

המטרה: לשמר מה שאפשר

מה כיום אפשר לראות כשמגיעים לגליציה ובוקובינה?

"בשונה ממקומות אחרים בהם יש בתי עלמין יהודיים קברי צדיקים מסודרים שמגיעות אליהם קבוצות של יהודים מכל רחבי העולם, בגליציה ובבוקובינה כמעט אין אתרים כאלו, ולדעתי זה חבל מאוד. כחלק מהפעילות שלנו אנו מנסים לדאוג לשימור ולתיעוד של בתי עלמין, בהם קבורים גדולי ישראל ורבנים ידועים מאוד מהדורות הקודמים. מעניין אגב לראות כי אלפי מצבות מתוך אלו שחשפנו בבתי עלמין יהודיים, מעוצבות באופן אומנותי ויפהפה, שאינו דומה למצבות אחרות באזור. 

"ברחבי הערים והכפרים אפשר גם לראות שרידים של בתי כנסת בודדים, לפעמים כאלו שהשתמרו עוד מימי הביניים. אך מדובר במעט מן המעט ממה שהיה קיים באותן שנים. כי בימי פריחתן של גליציה ובוקובינה היו בכל עיר ועיירה כמה וכמה בתי כנסת,  כל אחד משויך לזרם מסוים ביהדות – היה תמיד בית מדרש גדול, ובנוסף שטיבל חסידי, בית מדרש לחייטים, ועוד מגוון בתי כנסת שהעידו על המגוון המעניין של התושבים שהתגוררו שם. מה שנשאר זה כאין וכאפס. פה ושם אפשר לראות מרקם יהודי עירוני, ובחלק מהעיירות שומרו מבני ציבור ששימשו בעבר יהודים, או שידוע שהתגוררו בהם צדיקים, וסביבם יש חצר חסידים אופיינית. בנוסף, יש אתרי גבורה להנצחת קרבנות השואה".

יש עדיין קהילות יהודיות באותם מקומות?

"בערים הגדולות קיימות קהילות. כך למשל בלבוב – העיר הגדולה ביותר בגליציה, קיימת קהילה יהודית יחסית משמעותית. אגב, לבוב עלתה לאחרונה לכותרות בנוגע לאוקראינים שנמלטו אליה בעקבות המלחמה. מפחיד לחשוב על כך, כי גם בימים של בין שתי המלחמות שימשה לבוב כנתיב בריחה, ואף התרחשו בה פוגרומים על ידי חיילי הצבא והתושבים המקומיים. למרבה הצער - יהודים שבחרו באותם ימים לא לעזוב את גליציה נרצחו מאוחר יותר בידי הנאצים ושותפיהם". 

לוריא מדגיש כי כחלק מפעילות העמותה, הם לא רק דואגים לשימור ולשיפוץ האתרים היהודים, אלא גם מעודדים מחקרים בתחום. זו גם הסיבה שבדיוק בימים אלו יש קבוצת חוקרים מטעמם שמצויה באוקראינה, וטרם ברור אם הם יישארו שם לצורכי המחקרים, או שיעזבו בשל המלחמה.

אתם  ממשיכים גם בתקופה זו בפעילות הרגילה שלכם?

"כן, אנחנו ממשיכים, כי תמיד יש עניין להמשיך לשמר ולזכור. מצד שני ברור לנו שחלק מההשקעות שלנו בחידוש בתי עלמין ובשיפוץ אתרים עלולות לרדת לטמיון, אם חלילה הצבא הרוסי יפגע באותם אזורים. אין ספק שמה שקורה כעת באוקראינה זהו אסון בקנה מידה בלתי משוער, שבוודאי יוכנס אל תוך ספרי ההיסטוריה. אני רק מקווה שזה לא יהיה תחת כותרת 'מלחמת עולם שלישית'".