"תכתבו על המצבה שלי: 'פ"נ מי שהיה אחראי לאסוף טישואים במערת המכפלה'"

"אני שכן של אברהם אבינו - עשר דקות הליכה מביתי, ואני במערת המכפלה". כשחיים נוימן אומר את הדברים, נשמע בקולו סיפוק גדול. "אני חושב שההחלטה להתגורר בחברון היא ההחלטה הנכונה והחשובה ביותר שקיבלתי בימי חיי", הוא מוסיף בכנות.

לדבריו, זה התחיל כבר בעודו בחור, כאשר הוא למד בישיבת שבי חברון, ופשוט הרגיש קשר מיוחד לעיר המיוחדת הזו, ובפרט למערת המכפלה. "אם דווקא נרצה להעמיק", הוא ממשיך, "אז אפשר לומר שיש לי ממש שורשים במערה, כי אבא שלי לחם בחטיבה הירושלמית ששחררה אותה בימי מלחמת ששת הימים. דובר אצלנו בבית לעתים קרובות על חברון, וגם אהבנו לבוא להתפלל במערה, אבל הרגע בו החלטתי שאני מעוניין להתגורר בעיר הזו, הגיע כבחור ישיבה. בהמשך התחתנתי עם אשתי, שהיא בת למתיישבי חברון. אביה הוא הרב יאיר אוריאל זצ"ל, ממקימי קריית ארבע, ואמה מהנשים הראשונות שנכנסו לבית הדסה – זהו מבנה בחברון שבמשך שנים היה במוקד של סכסוך בין המוסלמים ליהודים. היא נכנסה לשם יחד עם נשים נוספות וילדיהן – העיקר להשיבו לידיים יהודיות.

"חמי וחמותי סיפרו לנו תמיד על התנאים הקשים שהיו להם כשהם התחילו להתגורר בחברון, ואיך שלמרות הכל היה ברור להם שהם נשארים שם, מהסיבה הפשוטה ש-'איך אפשר אחרת?'"

מיליון מבקרים בשנה

כשנוימן מדבר על מערת המכפלה ניכר שהוא מתרגש. "הדברים הכי בסיסיים ומהותיים בעם ישראל אירעו כאן, בדיוק במקום הזה. כאן נקנתה הנחלה הראשונה של העם היהודי בארץ ישראל, כאשר אברהם אבינו ביקש לקנות חלקת קבר לשרה, כאן מלך דוד מלך ישראל, וכאן גם היה כל יסודה של המלכות. בחברון התחילה המשפחה הנהדרת הזו שנקראת 'משפחת עם ישראל'. אגב, גם אם נדבר במספרים נראה עד כמה המקום הזה חשוב ליהודים, שכן בשנה רגילה מגיעים למערת המכפלה כמיליון מבקרים, והיא נחשבת לאחד האתרים המתוירים ביותר בארץ".

במקצועו עובד נוימן כמדריך טיולים ומורה דרך בכל רחבי הארץ, כך שבמשך ימות השבוע הוא לא תמיד פוקד את מערת המכפלה בקביעות, אך בשבת זה הזמן שלו. "זכיתי להיות הגבאי של מערת המכפלה בשבתות", הוא מספר. "אני משרת בכל שבת את האבות והאימהות, ובאמת מרגיש בכך זכות אדירה. אמרתי פעם לילדיי שאני רוצה שיכתבו על המצבה שלי: 'פה נטמן מי שאסף טישואים במערת המכפלה'. ואני מתכוון לכך ברצינות. כי זהו הדבר שאני רוצה לעלות איתו למעלה אחרי מאה עשרים".

ומה למעשה דורש ממך התפקיד?

"לפני הכל יש כאן את ההבנה שאתה לא נמצא בבית כנסת רגיל, אלא אתה בבית של סבא וסבתא. לבית של סבא וסבתא מגיעים כל הנכדים, ולמרות שהם שונים זה מזה, אולי גם בעלי השקפות אחרות – כולם מתקבלים באהבה. כשמבינים את זה הכל נראה לגמרי אחרת.

"במהלך כל שבת מתקיימים במערה אינספור מניינים מסוגים שונים ובנוסחים שונים, אבל המניין המיוחד ביותר הוא ללא ספק בליל שבת. זהו מניין שבאמת לא ראיתי מעולם אף מניין שדומה לו. משתתפים בו כל כך הרבה 'נכדים' של סבא וסבתא. לפני תחילת התפילה אני תמיד מכריז: 'הערב תתקיים כאן חתונה'. אלו ששומעים אותי בפעם הראשונה בטוחים שאני מתכוון לחתונה אמתית, ומשתאים איך תיתכן חתונה בליל שבת, אבל אז אני ממשיך ומסביר שהחתונה היא בין עם ישראל לקב"ה. השבת היא הכלה שלנו, ואנחנו באים לרקוד ולשמח אותה. לאחר מכן מתחילה תפילת קבלת שבת, ומדהים לראות איך שבחורים מישיבות ליטאיות בבני ברק רוקדים לצד חב"דניקים; חיילים עם מדים רוקדים עם חסידים שחובשים ספודיקים; ספרדים עם אשכנזים; יש אנשים צעירים ומבוגרים, מהארץ ומחו"ל, מכל הסוגים ומכל המינים – כולם מתפללים יחד ורוקדים בשמחה עצומה, ממש מתוך אחדות. זה מרגש ברמות שאי אפשר לתאר".

נוימן מציין כי בנוסף לאורחים הרבים שמגיעים מידי שבת למערת המכפלה, יש גם את התושבים המקומיים שאיש מהם כמובן אינו חושב לוותר ולהתפלל בבית כנסת אחר, וגם הם זורמים בהמוניהם. "התפילה בליל שבת מסתיימת בשעה מאוחרת ממש, כי פשוט אי אפשר להפסיק לשיר ולרקוד", הוא מתאר.

אבל יש גם הזדמנויות מיוחדות בשנה בהן מגיעים למקום מתפללים רבים עוד יותר. כך למשל קורה בערב ראש השנה, כאשר מתאספים המונים לאמירת סליחות, גם בחג הסוכות ישנו יום מיוחד בו פוקדים את מערת המכפלה המונים. "בעיקר ידועה שבת פרשת חיי שרה", הוא מוסיף, "שאז מגיעים למערת המכפלה בכל שנה כ-30 אלף מתפללים. הם שוכרים דירות או מתארחים, חלקם מקימים אוהלים, וכולם יחד מתאספים בבית הכנסת כדי לשמוע את הפרשה המיוחדת, בה מוזכר המשא ומתן בין אברהם אבינו לעפרון החיתי. אברהם אומר לבני חת: 'גֵּר-וְתוֹשָׁב אָנֹכִי, עִמָּכֶם; תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת-קֶבֶר עִמָּכֶם, וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי'. בדברים אלו יש בעצם את כל המהות שלנו בארצנו – לא גרים, אלא תושבים. קיבלנו את הארץ בזכות ולא בחסד.

"בנוסף, פרשת חיי שרה היא אחד מתוך עשרה ימים מיוחדים בשנה, בהם מערת המכפלה פתוחה ליהודים בלבד, כולל אולם יצחק. זאת מאחר שבמשך כל השנה אולם יצחק סגור ליהודים. לא פלא שמגיעים לכאן אנשים כה רבים בפרשת חיי שרה, ובערב שבת מקימים כאן את אוהל הכנסת אורחים הגדול מסוגו בעולם. לאורך כל השבת יש כאן אווירה מרוממת, עם ריקודים ואווירה שאי אפשר לתאר. צריך פשוט לראות כדי להבין".

סבא וסבתא מתגעגעים

מהו לדעתך הסוד של מערת המכפלה? איך זה שאנשים כה רבים נמשכים להתפלל בה?

"אני חושב שכאשר נמצאים במערת המכפלה פשוט מרגישים איך שמתחברים לרוח של האבות והאימהות, כפי שנאמר – 'כי לכלב נתתי את חברון, כי רוח אחרת הייתה עמו' – הרוח האחרת היא בעצם הרוח של האבות והאימהות שלנו, וההבנה שאבותינו הקדושים הם אלו שמהווים בסיס לכל קיומו של עם ישראל בעולם. זה דבר שעובר אצל כל יהודי שרק דורך כאן".

מערת המכפלה (צילום: shutterstock)

ומה מבחינה ביטחונית, האם אנשים לא חוששים לבוא?

"בנוסף לעיסוקיי השונים, אני גם מתנדב מד"א, כך שהזדמן לי להגיע כמה וכמה פעמים לפיגועים שהתרחשו במערת המכפלה. בדרך כלל מדובר באירועים שהסתיימו בפציעות קלות בלבד, אך זה אף פעם לא היה נעים. יחד עם זאת אני יכול לציין שמדובר באמת במקרים נדירים מאוד, כי באופן כללי ההגעה למערת המכפלה היא בטוחה לגמרי. ניתן לעשות אותה באוטובוסים ממוגני ירי, שמביאים אותך ממש עד לפתח. המערה עצמה שמורה לאורך כל היום, ובכלל – יש בכל היישוב שמירה קבועה של כוחות הצבא, ובעיקר יש את השמירה של הקב"ה – 'הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל'.

"גם בתוך היישוב עצמו בטוח להסתובב, ואפשר גם לבקר במוזיאון המיוחד שהוקם כאן ומספר על ההיסטוריה של חברון. אני לא חושב שיש הרבה מקומות בארץ בהם אפשר לגעת בחומות ופשוט לדמיין את הענקים מפרשת המרגלים, שעומדים שם ומתבוננים על המרגלים שנראים בעיניהם כחגבים. זה ממש לגעת בהיסטוריה, לחיות אותה מחדש".

מה היה במערת המכפלה בתקופת הקורונה?

"בתקופת הקורונה המשיכו להגיע לכאן מתפללים, אך הם עשו זאת כבודדים ולא כקבוצות. על השבת הגדולה בפרשת חיי שרה נאלצנו לוותר, וכגבאי זה היה לי קשה מאוד-מאוד. אפשר לומר שבמידה מסוימת הרגשתי גם את הקושי של האבות הקדושים. כזכור לכולנו, בתקופת הקורונה כולם דיברו על סבא וסבתא שנותרו בודדים, ואילו בתחושה שלי הרגשתי שיש בחברון סבא וסבתא קשישים ואוהבים, שמצפים לנכדיהם שלא באים. השנה ברוך השם חזרנו לכך והגיעו אלפי אנשים. זה היה מרגש ומשמח במיוחד".

לסיום מבקש נוימן לציין דבר מה אישי: "לעתים קרובות אנשים שואלים אותי מה החיבור המיוחד שמצאתי דווקא לחברון, ואני מסביר להם שאני פשוט מחובר לאברהם אבינו ולערכים שהוא הביא לעולם – ערכי החסד והנתינה. לשמחתי הרבה זכיתי לתרום כליה לפני כמעט חמש שנים, וכשנשאלתי מה קרה לי ומאיפה הגיע הרעיון הזה, הסברתי שקודם כל זה דבר שהגיע אליי מהבית, כי גדלתי בבית בו אבא חינך אותנו תמיד שהדבר הגדול ביותר בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר.

(צילום: shutterstock)

"אבל מעבר לכך, דווקא כשאתה נמצא במערת המכפלה, ורואה את האחדות המדהימה ששוררת בין כל חלקי עם ישראל, אתה מרגיש באופן המוחשי שבאמת כולם אחים שלך. הרגשתי שזה לא סתם שאני הולך לתרום כליה למישהו אלמוני, אלא אני הולך לתת אותה לאח שלי, המשויך למשפחה הענפה שלי. זו תחושה שמגיעה חד משמעית מתוך הרוח של האבות, הלוואי שאזכה לדבוק בה תמיד".