הכלה החליטה שלא לדבר עם חתנה מפני ש’חטף’ לה את המצוה היקרה...

מעשה מאלף אירע בחתן וכלה שעשו לראשונה את השבת בביתם, בשבת ה'שבע ברכות' שלהם. באותו ערב שבת הכלה התרגשה מאוד, מכיון שזו הפעם הראשונה שתזכה להדליק את נרות השבת עם ברכה בביתה, והידרה להכין בגד חדש, אותו תלבש קודם ההדלקה, ותברך עליו ברכת 'שהחיינו' בכוונה לפטור גם את המצוה היקרה שזוכה לקיים לראשונה לאחר נישואיה.

והנה, הכלה איחרה מעט, ובבואה אל הפמוטות (בזמן שעדיין ניתן להדליק בו את הנרות), היא מבחינה לתדהמתה, שהנרות כבר דולקים... היא הבינה שבעלה ראה שהיא מאחרת, והחליט להדליק את הנרות בעצמו (שכן לא היה מלבדם אף אדם בבית), ואפילו לא טרח לומר לה להזדרז ולהדליק, אלא פשוט 'חטף' את המצוה, ככל הנראה על מנת ללמדה-לקח, ומיהר לצאת לתפילה בבית הכנסת.

הכלה נפגעה מאוד, וכתוצאה מכך החליטה לא לדבר עם בעלה. במהלך השבת הבעל ניסה לפנות אליה במילים של חיבה, ולשוחח עמה כדרכם של 'רעים אהובים', אך היא לא התייחסה אליו כלל. בראותו כך, אף הוא הדיר את עצמו ממנה, ולא דיבר עמה. כך עברה עליהם כל השבת הראשונה לנישואיהם, באווירת רוגז וניכור.

ויהי לאחר השבת, ניגש החתן אל כלתו ושאל: 'האם תוכלי להסביר לי מה קרה לך? מדוע אינך מדברת איתי?!'

הכלה הרימה עיניה בתמיהה: 'וכי אינך יודע מה קרה?!'

'לא', השיב החתן בנחרצות, 'אין לי מושג מה קרה'. עכשיו התרגזה הכלה מאוד, ואמרה: 'לא ידעתי שקיבלתי חתן שאינו יודע כלל מה הוא עושה; האם אינך זוכר שהדלקת במקומי את נרות השבת, וזאת לאחר שידעת כמה התכוננתי לקראת ההדלקה הזו?'

'אני?! אני הדלקתי את הנרות במקומך?!' - הזדעק החתן.

'הרי כשהגעתי להדליק את הנרות, ראיתי שהם כבר דלוקים' - הזדעקה הכלה לנגדו.

בתוך שניות התבררה האמת, ונודע שהבעל לא היה אשם במאומה...

הבעל בסך הכל הטיב את הנרות, והדליק אותם כהכנה להדלקת הנרות של רעייתו הכלה, על דעת לחזור ולכבותם מיד, (כנאמר ברמ"א בסי' רס"ד ס"ט: 'נהגו להדליק הפתילה ולכבותה, כדי שתהיה מחורכת ותאחז בה האור יפה'. 'וזה יעשה האיש מתחילה, ויהיה תועלת שלא תשהה האשה בהדלקתה בהגיע זמנה', משנ"ב).

ומה קרה לפתע? - עוד בטרם הספיק הבעל לכבות את הנרות, נשמעו דפיקות בדלת. הבעל הלך לפתוח, ובפתח הופיע אחד מידידיו, שהתנצל על שלא יכול היה להשתתף בשמחת החתונה, ועל כן הגיע להעניק מתנה לידידו החתן... החתן שוחח עמו למספר רגעים, ו...שכח לגמרי מהנרות. לאחר מכן מיהר לבית הכנסת, וכשהגיעה הכלה וראתה את הנרות דלוקים, היתה בטוחה שבעלה הדליק אותם בראותו שהיא מתמהמהת ו'מתרשלת' בקיום המצוה...

הבה ונחשוב - אילו הכלה היתה מלמדת זכות על חתנה, ואומרת לעצמה שלא יתכן שהוא התכונן לעשות לי עוולה ולהוכיח אותי כבר בשבת הראשונה לנישואינו על ידי הדלקת הנרות בעצמו, אלא מן הסתם אירעה כאן אי-הבנה - הרי שלא היתה מנתקת את הדיבור ומתנכרת לבעלה, אלא אדרבה - יוצרת הידברות ביניהם, עד להבהרת המצב... נלמד מכאן לא למהר ולחרוץ את דינו של הזולת מתוך רוגז, אלא נלמד לחשוב גם אחרת, נחפש לדונו לכף זכות,  ונזכה לשכר העצום: 'הדן את חבירו לכף זכות, הקב"ה ידין אותו לכף זכות' (שבת קכ"ז:).

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.