"ריבונו של עולם, אני מבקש, הסכם עכשיו!"

סיפר הרה"ג רבי דניאל אוחיון שליט"א:

בחודש סיון תשע"ג, הוזמנתי כרב אורח לשבת חתן של אחד ממתפללי קהילתנו. החתן נשא לאישה כלה, שזכתה לחזור בתשובה ולהקים בית על אדני התורה והמצוות.

בסעודה שלישית ביקש אבי הכלה לחזק את האורחים בסיפור אישי מצמרר, ובכך להביא לחיזוק גדול בשבת זו.

וכך הוא סיפר: "לפני כשנה וחצי נפטר אבי ז"ל. ואני, כבנו, למרות שקיימתי אורח חיים חילוני ממש, החלטתי שבמשך שנה אחת אקיים כמה מצוות לזכרו: אתמיד בתפילה במניין שלוש פעמים ביום ואומר קדיש לעילוי נשמתו, וכן החלטתי להקפיד על שמירת שבת מלאה, דבר שהוא לא פשוט כלל ועיקר, במיוחד לבני משפחתי. בנוסף קיבלתי עלי לקום בשש וחצי בבוקר ביום השבת לתפילת שחרית, שלוש שעות מוקדם יותר מהזמן בו הייתי רגיל להתעורר. קבלות אלו קיימתי בנחישות, בעוצמה, עם כל הלב והנשמה.

לאחר שעברה השנה האינטנסיבית, אמרתי לעצמי: ב"ה, עשיתי את כל מה שצריך לעילוי נשמת אבי ז"ל, וכעת עם תום השנה הראשונה לאבל, אין לי יותר כוח להמשיך במשימה הזו. אני חוזר שוב לחיי כחילוני. שמירת השבת הייתה קשה עלי מאוד, הוויתור על היציאה לים, טיולים, טלוויזיה, פלאפון. ואכן כך עשיתי, עזבתי הכל וחזרתי לחיי החילוניות.

לאחר חודשיים, בתי תחי', תלמידת תיכון, חצתה את הכביש בדרכה לביה"ס באשדוד, ולפתע הגיחה מולה מכונית שנסעה במהירות מסחררת, והעיפה אותה למרחק של כעשרים מטרים. היא קיבלה חבטה עזה בראשה ואיבדה את הכרתה.

עקב מצבה הקשה הוזעק מסוק שפינה אותה לבית החולים תל השומר. הבת אושפזה בחדר טיפול נמרץ ומצבה הוגדר כקשה מאוד. בפיו של מנהל המחלקה לא היו בשורות טובות: "דע לך, אבא, כי מצבה של בתך מוגדר ברפואה כקומה, דהיינו תרדמת". "אין לזה טיפול, דוקטור?" שאלתי, "לא", ענה הרופא, "אנו ננסה להמשיך להחזיקה בחיים עד כמה שהמצב הרפואי יאפשר זאת".

"כמה זמן זה יכול להימשך?" המשכתי לשאול, "כלומר, מתי היא תתעורר?" הרופא הסתכל עלי במבט מלא רחמים: "אין לזה כל תאריך, אבא יקר... יש לך דוגמא מראש ממשלה לשעבר שהיה בתרדמת... זה יכול להימשך אפילו שנים".

כאן כבר נשברתי והתמוטטתי. עד עכשיו רק אשתי בכתה וזעקה מכאב, ועתה גם אני הצטרפתי אליה.

ביום החמישי לאשפוז, עמדתי ליד מיטת בתי הנרדמת והחלטתי לעשות מעשה. אחזתי בידה וזעקתי: "ריבונו של עולם! אני הבנתי את מה שהסברת לי, הבנתי. לפני חודשיים חשבתי להפסיק להתפלל ולשמור שבת ואכן חזרתי לסורי, אתה רצית להסביר לי את משמעות מעשיי, אבל בדרך הקשה. אוי, ריבונו של עולם, בוא נעשה הפסקת אש. הנה אני חוזר אליך - שבת, תפילה, תפילין, כל מה שצריך, כמו שהיה לפני שלושה חודשים. הנה אני חוזר אליך מלא, קומפלט, ואתה בתמורה מלך מלכי המלכים הכל יכול, תחזיר את בתי למצבה הקודם, לבריאות איתנה".

דמעותיי ניגרו על פניי, אני אוחז ביד בתי ברטט וממשיך לזעוק: "אל תבקש ממני, ריבונו של עולם, שאתחיל לחזור אליך בתשובה, ורק לאחר כמה שנים שתראה שהביצוע טוב מצידי, רק אז תקים את בתי מתרדמתה. אלא אני מבקש, ריבונו של עולם, הסכם ועכשיו!"

ואז לפתע... אני נרגש כולי לספר זאת, לפתע אני חש צמרמורות וזרם בידיים. פתאום בתי מתחילה להזיז את ידיה ואת רגליה, פתאום הגוף מתנועע. ואני עומד נפעם וממש כמעט שאיני מאמין שהבת, שהייתה במצב של קומה, מתחילה להתעורר. אני חש ומרגיש איך הקב"ה מבצע את חלקו בהסכם!

למחרת קורא לי מנהל המחלקה ואומר: "אבא יקר, החלטנו לשחרר את בתך מביה"ח, היא בריאה ושלמה! ברפואה אנו מכנים זאת- נס רפואי!"

אין לי אלא לסיים בהכרת תודה להקב"ה, ששלח לי רמז לחזור אליו שנית.

לרכישת הספר "102 סיפורים ששינו לאנשים את החיים" בהידברות שופס, לחצו כאן.