סיפורו של פיל: למה אני לא מתקדמת בחיים?

"התאלמנתי בגיל צעיר", כך סיפרה לי האישה שמעבר לקו לאחר שהציגה את עצמה. "היו לי חלומות להתפתח מבחינה מקצועית בתחום שאני עוסקת בו, ואולי גם ללמוד מקצוע נוסף. התוכניות שלי קצת נעצרו כשבעלי נפגע בתאונת הדרכים שממנה לא השתקם, ומובן שמיד לאחר פטירתו לא יכלתי לחשוב בכלל על נושאים של עבודה והתפתחות אישית. אבל מאז עברו יותר מ-20 שנה. יכלתי ללמוד כל מה שתכננתי, לעבוד ולגדול. יכולתי גם להינשא מחדש, להקים שוב משפחה ולהעניק תמיכה לילדים שלי, שגדלו שנים רבות ללא אבא.

"בפועל – לא עשיתי שום דבר. נשארתי 'תקועה' בדיוק במקום שבו הייתי כשבעלי נפטר".

"ומדוע?", שאלתי אותה בעדינות.

"האמת, שכל הזמן הזה, בכל פעם שחשבתי אולי לנסות, אולי לשנות משהו – עלה בדעתי זיכרון אחד. בערך שבועיים לפני תאונת הדרכים של בעלי, היתה בינינו מריבה. איכשהו בתוך הלהט של המריבה, בעלי אמר לי: 'אפשר לחשוב, מה את יודעת בכלל? חלומות גדולים יש לך, אבל אין סיכוי שתוציאי אפילו אחד מהם לפועל'.

"הוא התנצל אחר כך ואמר שלא התכוון באמת למה שאמר. אבל אני נשארתי עם הפגיעה הזו. כל פעם הקול שלו הדהד לי בראש: את לא תוציאי את זה לפועל. והנה, הוא צדק...".

הסיפור הזה כאב לי מאוד, לא רק בגלל עצם הסיפור והכאב שבתוכו, אלא בגלל שהסיפור הזה לא נדיר בכלל. למחלקת ייעוץ והכוונה בארגון הידברות, מגיעות המון שיחות של אנשים ונשים בכל גיל, שסוחבים איתם משקעים ישנים – תסכולים, מרמור, כאב ועצבות בגלל מקרים של זלזול, של פגיעה, של עלבון עמוק שלא נפתר.

לפונים הללו אני תמיד מספר את הסיפור על הפיל.

ילד קטן הגיע עם אביו לקרקס, ונהנה לראות את בעלי החיים המבצעים פעלולים על הבמה. במיוחד הוא נלהב לראות את הפיל המבצע תרגילים מופלאים. מאחורי הקלעים, ראה הילד את הפיל הגדול, החזק, העוצמתי – עומד בצד, בעודו קשור בחבל לא עבה במיוחד, ליתד קטנה, גם היא לא עבה במיוחד.

"אבא", שאל הילד, "למה הפיל לא בורח? הוא יכול בקלות למשוך את החבל, לשחרר את היתד – ולצאת לחופשי!".

"הוא מאולף", הסביר לו אביו, "לכן הוא לא בורח". אבל הילד המשיך להקשות: "אם ככה, למה צריך לקשור אותו מלכתחילה? איזו תועלת יש במוט הקטן הזה?".

האב לא ידע מה לענות, והוא פנה אל מנהל הקרקס בשאלה. "התשובה היא פשוטה: הפיל הזה נמצא בקרקס מאז שהיה פילפילון קטן. באותו זמן, החבל והיתד היו חזקים מספיק כדי למנוע ממנו לברוח. בימים הראשונים הוא אכן ניסה למשוך ולהזיז ולהשתחרר, אך ללא הועיל. וכך, כעבור ימים אחדים, הוא פשוט התייאש. מאז ועד היום הוא עדיין בטוח שהיתד הקטנה הזו תמנע ממנו לברוח. הוא אפילו לא מנסה".

כל בר דעת מבין שביום שהפיל ינסה לברוח, אפילו ניסיון קטן – הוא יצליח מיד וישתחרר. אבל כשזה מגיע לפגיעות שאנחנו חווינו, למשקעים שבלב שלנו, קצת קשה לנו להביא את התובנה הזו הלכה למעשה.

במקרים כאלה, כדאי מאוד לפנות לטיפול, כדי לשחרר את המשקעים, ולדאוג לחוויה מתקנת, מעצימה. לא לתת לאנרגיות הרעות מן העבר לזלוג אל ההווה ולגרום לנו לדאגות עתידיות, אלא להצליח לשחרר אותן, וליצור לעצמנו הווה טוב יותר של אמונה בבורא עולם, שעשה, עושה ויעשה, ושמתווה לנו דרך שטובה בדיוק עבורנו.