מה נעשה בכסף שתרמו בני ישראל לבניית המשכן? על השקלים שלך עומד העולם

מלאכת המשכן. כסף נאסף מהעם, בנדיבות באהבה, יום ועוד יום של עבודה, המלאכה ממלאה את הלב, הנה, המשכן כבר כמעט מוכן.

ומשה, משה היה מונה את הכסף שנאסף לפני העם, כדי שלא יאמרו ישראל שנשאר כסף וזהב ועלה לקחת אותם. ולכן הצטרך למנות החשבון לפני ישראל, משום שכתוב: והייתם נקיים מה' ומישראל (זוהר פקודי). והנה, כשהסתיימה מלאכת המשכן, היו חסרים למשה בחשבון אלף שבע מאות וחמישה ושבעים שקל. משה לא זכר מה נעשה בסכום הזה. והרי הכל היה במדויק, בנאמנות וביושר, הרשימות מסודרות ומדוקדקות, מה נעשה בכסף?!

משה שכח!

איך ירים פניו לפני העם? משה התבייש כל כך ואכן, ליצני הדור (שתמיד היו) החלו לרנן: אתם רואים? מאיפה חשבתם שיש למשה כסף? הנה, אלף שבע מאות וחמישה ושבעים שקל הוא לקח לעצמו, מכספנו שלנו!

פניו של משה הצדיק נפלו, ואז, הוא נזכר. הוא נזכר שכאשר עלה למרום ודלתות נפתחו לפניו, הוא ביקר במתיבתא של רבי עקיבא. משה התפעל כל כך מנשמתו המאירה של ר' עקיבא, ולפני שירד הוא גם קבל ממנו מתנה. אמר לו רבי עקיבא: אם תצטרך משהו, תקרא בשמי, "עקיבא, עקיבא", ואני ארד לעזרתך.

ברגע הזה נזכר משה בהבטחה, וקרא: עקיבא עקיבא. הוא הרים עיניים וציפה לישועה.

והנה, לפתע, ציפור קטנה ירדה מן השמיים, נעמדה על ווי העמודים של המשכן והחלה לצפצף..

היא הזכירה למשה שאת ווי העמודים לא חישב, ושהשווי שלהם הוא אלף שבע מאות וחמישה ושבעים שקל בדיוק. מדהים! בא וראה, אומר הזוהר הקדוש. למדנו שאותם שקלים, שכח אותם משה ולא ידע מה נעשה מהם, עד שיצא קול ואמר: "ואת האלף ושבע מאוד וחמישה ושבעים עשה ווים לעמודים" (שם). מי הזכיר לו? רבי עקיבא הזכיר לו!

שמח משה ואורו פניו.

ואותם ליצנים, אותם אלה המרננים: צדקה? שקלים? נהפכו פניהם כשולי קדרה – השחירו פניהם.

למה דווקא את ווי העמודים שכח משה? מפני שעל הווים היו תלויות היריעות. הווים הם אלה שהחזיקו וחיברו את המשכן. זה מה שנעשה בשקלים שנתתם, הזכיר ה' לעם.

נכנסנו לחודש אדר. באחד באדר משמיעין על השקלים - וזוהי תזכורת מופלאה לכך שהנתינה היא התשתית, היא עמוד העולם, עליה עומד המשכן הפרטי שלכם ועליה יעמוד בקרוב בית המקדש השלישי. זוהי העבודה בחודש אדר – להקים את העמודים מחדש. זכרי, השיקולים, השקלים שלך, צריכים להיות שיקולי קודש, ואת בהחלט יכולה להפוך את כל כספך לקודש - על ידי צדקה! נכון, בפנים יש קול קטן שאומר לך: למה עוד? נתת מספיק... עוד צדקה? עוד שקלים? הרימי עיניך לשמיים ותני לנשמתך להאיר לך. היא תעמוד על ווי העמודים שבביתך ותזכיר לך: על זה עומד עולמך, על זה עומד העולם כולו.