נחיתת חירום באי בודד – בשביל קדיש?

מעשה שהיה באדמו"ר מפיטסבורג זצ"ל, שנסע עם שמונה מתלמידיו לחתונת בתו של אחד מחסידיו שהתגורר בבירה הבלגית אנטוורפן, אלא שלפתע נשמע קולו של הטייס וליבם של הנוסעים החסיר פעימה. "נוסעים יקרים, לצערי אירעה תקלה במנועי המטוס ואנו ניאלץ לנחות בשדה תעופה קטן בקרבת מקום. אני מקווה שתוך כארבע שעות תתוקן התקלה ונשוב להמריא אל היעד, אנא חיגרו את חגורות הבטיחות והתכוננו לנחיתה".

שדה התעופה הקטן שבו נחתו היה ריק במשך מרבית שעות היממה, והיה מיועד בעיקר לטיסות מטען של תוצרת חקלאית ולטיסות פנימיות. כולם ירדו מהמטוס והתיישבו על הספסלים, ואילו האדמו"ר ותלמידיו ביקשו להתפלל תפילת מנחה, אלא שמנין לא היה כיון שהם ביחד תשעה. בטרמינל היה רעש גדול והיה קשה להתרכז ולהתפלל מנחה, כי תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה.

ניגש האדמו"ר אל אחד מעובדי שדה התעופה ושאל אותו האם יש אפשרות לקבל חדר צדדי כדי להתפלל בו בשקט. האיש שמע את שאלתו של הרב בעל הדרת הפנים ולפתע החוויר כסיד, והתנודד על מקומו. לאחר שהתאושש, אמר העובד לרבי, אני מוכן למלא את מבוקשכם בתנאי אחד, שתתנו לי להגיד קדיש לזכר אבי המנוח. "אתה יהודי", שמח הרבי לשמוע, "יפה מאוד, עכשיו יהיה לנו מנין".

"אני יהודי, השיב העובד", וניכר בו כי נפשו סוערת, "אך הרשו לי לשאול מי שלח אתכם לפה, איך הגעתם למקום הזה?"

הסביר האדמו"ר לעובד שהם בדרכם לאנטוורפן אך אירעה תקלה במטוס והם נאלצו לנחות פה באופן בלתי מתוכנן. "ומי אתה?" שאל האדמו"ר, "האם יש כאן יהודים נוספים?"

"אני חושב שלא תאמינו לסיפור שלי", אמר האיש, "אבל זו האמת לאמיתה. נולדתי למשפחה דתית מאוד, שנות ילדותי עברו עלי בתוך קהילה חמה ותומכת, אולם לצערי התחברתי לנערים פוחזים שמשכו אותי למקומות גרועים ומשם ההידרדרות היתה צפויה מראש. התחברתי לאנשי פשע ומאימת השלטונות נפרדתי ממשפחתי וברחתי לעיר הקטנה הזו, על אף שאני מגיע ממשפחה אורתודוכסית ביותר. שכחתי את כל מה שלמדתי, ואני לא מקיים מצוות כבר כמה עשרות שנים, וגם לאחר ששמעתי שאבא שלי נפטר לא אמרתי עליו קדיש, כי לא זכרתי את הקדיש וגם במקום הנידח הזה אין בכלל יהודים.

אתמול בלילה הופיע אבא שלי בחלום ואמר לי, 'יעקב מחר יחול יום השנה לפטירתי, ואני רוצה שתגיד עלי קדיש'. אני זוכר שלאחר רגע של תדהמה התחלתי לצחוק, ואמרתי 'אבא, אבא, בשביל לומר קדיש צריך מנין ואני היהודי היחידי בכל העיירה, אין שום סיכוי שאצליח למצוא מנין בכל האזור'. 'אל תדאג יעקב', ענה לי אבי, 'אני מבטיח שאביא לך מנין'. לאחר שהתעוררתי מהחלום רעדתי זמן רב והייתי המום. אולם לאחר כמה דקות של התאוששות אמרתי לעצמי שזה רק חלום ואין סיכוי סביר שיגיעו לעיירת חקלאות נידחת שכזו עשרה יהודים"...

האדמו"ר ותלמידיו שמעו את הסיפור בהשתאות ובפליאה. אמר האדמו"ר לאיש: "זה מסר ישיר מהקב"ה, מסר שאותו שולח הקדוש ברוך הוא פעם בחיים לאנשים שהתרחקו ממנו לחלוטין על מנת לזעזע את עולמם ולהשיבם אליו 'כי לא ידח ממנו נידח', והקדוש ברוך הוא לא מוותר על שום יהודי, וגם אם היהודי נידח והתרחק ממנו מאוד, ה' ממתין לו וישיב אותו אליו".

מתוך הספר "24/7" של הרב צבי נקר.