הוויכוח על הבאת הפליטים האוקראיניים לישראל: כשהמוסר היהודי הופך לכלי משחק

בזיכרון היהודי הקולקטיבי נצרב עמוקות סיפורה של אוניית הפליטים "סנט לואיס".

בשנת 1939, לאחר ליל הבדולח, נמלטו על סיפונה קרוב לאלף יהודים מגרמניה ויצאו להפלגה ארוכה לכיוון קובה. כשהגיעו לשם, הודיעו להם השלטונות כי אשרות הכניסה שבידיהם אינן תקפות ובשל כך לא יוכלו לרדת אל החוף. לאחר ניסיונות שכנוע שכשלו, עשתה האונייה את דרכה לחופי ארה"ב. הנוסעים פנו לממשל האמריקאי וביקשו מקלט מאימת הנאצים, אך נענו בשלילה. הסיפור חזר על עצמו גם מול השלטונות בקנדה. וכך, באין מפלט, שבה האונייה כלעומת שבאה והורידה את נוסעיה באירופה. מאות מפליטי "סנט לואיס" מצאו לבסוף את מותם במחנות ההשמדה.

הסיטואציה הזאת של פליטים יהודים חסרי כל הנתונים לסכנת מוות, מול חוסר הנכונות של מדינות העולם לקלוט אותם, הפכה את מדינת ישראל לרגישה במיוחד בכל הנוגע ליחס כלפי פליטים באשר הם. יהיו שיאמרו רגישה מדי.

ואכן, בעשרות השנים שחלפו מאז הקמתה, מדינת ישראל קלטה מאות אלפי יהודים מכל רחבי העולם. לצידם נקלטו גם מאות אלפי אנשים לכאן תחת ההגדרה של פליטים, וכן אנשים שהוגדרו כזכאי חוק השבות בשל היותם לפי החוק יהודים למחצה בעוד על פי ההלכה הם אינם נחשבים כלל כיהודים.

המדיניות המקלה של ישראל יצרה במהלך השנים בעיות קשות. קבוצות של פליטים מאפריקה התנחלו בדרום תל אביב, והפכו אותה לאזור מוכה פשע ואלימות. למרות שבינתיים אותם פליטים יכלו לשוב לארצות מוצאם בבטחה, בכל פעם שנעשה ניסיון לפעולה שתשיב אותם לשם, מיד נעמדו ארגוני זכויות אדם ועתרו לבג"ץ שמנע זאת מטעמים שונים.

מדיניות זו גם הביאה לישראל מאות אלפי לא יהודים שיצרו נישואי תערובת לרוב, והם נעשו גם כוח פוליטי שפועל למסמס את זהותה היהודית של מדינת ישראל.

כיום, מול גלי הפליטים מאוקראינה, מזדעקים גורמים שונים שרחוקים מדרך התורה, ובשם "המוסר היהודי" דורשים להביא לישראל עשרות אלפי פליטים לא יהודים. הם משתמשים בציטוטים שונים מהמקורות ובזיכרון השואה כדי להצדיק את טענתם.

אולם, בשונה לחלוטין ממצבם של היהודים ערב השואה, הפליטים האוקראיניים מוזמנים ברוחב לב להתארח במדינות השכנות למדינתם הבוערת – פולין, מולדובה, רומניה, הונגריה, סלובקיה וגם גרמניה פתחו את שעריהן, והפליטים יכולים להישאר שם כל עוד המצב ידרוש זאת. גם מדינות אירופאיות נוספות תומכות כלכלית באירוח הפליטים, ונראה כי מול הפליטים האוקראיניים מדינות אירופה מתנהלות היטב.

בנוגע לאופן ההתנהלות הראוי של מדינת ישראל מול הפליטים מאוקראינה, יש לזכור כי "המוסר היהודי" מלמד אותנו כי קודם עלינו לסייע ל"עניי עירך", שבמקרה הזה נאמדים ביותר מ-150 אלף יהודים על פי ההלכה, שחיו עד לאחרונה באוקראינה. מדובר באתגר לא פשוט למדינה שסובלת גם כך ממחסור חמור בדירות מגורים ובתשתיות מתאימות לקליטה המונית שכזו.

בנוגע לאוקראינים הלא יהודים – מנתונים שפרסם העיתונאי קלמן ליבסקינד עולה, כי בין השנים 2020-2014 הגיעו מאוקראינה כ-6,000 עולים לשנה בממוצע, כאשר 70% כלל לא יהודים לפי ההלכה!

בנוסף, בחמש השנים האחרונות הגיעו לישראל 18 אלף אוקראינים באשרת תייר, ולאחר שנחתו בנתב"ג הגישו בקשה לקבלת מקלט מדיני. אמנם בקשתם של אלפים מהם נדחתה, אך למרות זאת הם בחרו להישאר פה באופן בלתי חוקי.

מול הנתונים הברורים, נראה כי לא צריך להיות מומחים גדולים כדי להבין שכניסה בלתי מוגבלת של פליטים מאוקראינה לישראל תהפוך אותם במשך הזמן לתושבי קבע שלא ניתן יהיה לגרשם. גם לא צריך להיות נביאים כדי לחזות את הנזק העצום שהם יחוללו לזהותה היהודית של המדינה.

ואולי, בגלל הסיבות האלה ממש, אותם גורמים פרוגרסיביים תומכים בהבאת הפליטים הללו ארצה. מבחינתם, הבאת הפליטים רק תסייע לקידום שאיפתם להפוך את ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה.