פרשת צו: זוהי העבירה שאדם עובר עליה בכל יום, ללא אפשרות להתחמק

פרשת "צו" פותחת בעניינו של קרבן העולה.

נראה את הפסוקים העוסקים בקרבן העולה ונשים לב למוטיב המרכזי שמופיע בהם: תמידיות.

"צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה, הִיא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ. וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר. וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה, וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים. אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה" (ויקרא ו', ב'-ו').

"כל הלילה", "עד הבוקר", "לא תכבה", "בבוקר בבוקר", "אש תמיד". בביטויים אלו מצווה התורה שהאש תבער על המזבח בתמידות מבלי שתכבה, ובהתאם לכך יש להכין את העצים.

הציווי על אש התמיד ועל עריכת העצים מופיע בתוך הפסוקים העוסקים בקרבן עולה, למרות שציווי זה הינו כללי ולכאורה לא קשור באופן מיוחד לקרבן עולה. מדוע אם כן התורה קושרת בין אש התמיד לקרבן העולה?

המפתח לתשובה נמצא כנראה בעניין נוסף המייחד את קרבן העולה – עובדת היותו עולה כולו להשם. כל איברי קרבן העולה עולים על למזבח, ריח ניחוח להשם, בשונה משאר הקרבנות שחלק מאבריהם נאכלים על ידי הכהנים ובעלי הקרבן.

מה המשמעות?

ידועים דברי המדרש, שקרבן עולה מכפר על הרהורי הלב (ויקרא רבה ז', ג'). שאר קרבנות החטאות והאשמות באים על חטאים מוגדרים ומעשים שליליים – בכוונה או בשוגג. הרהורי עבירה בלב אינם מוגדרים, וכמובן הסביבה אינה מודעת למתרחש בלבו של המהרהר, ולעיתים אף המהרהר עצמו לא מודע לגמרי להרהורי לבו. על ההרהורים הלא טובים האלו קרבן העולה מכפר.

ידועים דברי התלמוד (יומא כט ע"ב), שהרהורי עבירה קשים מעבירה. נשים לב שהתלמוד כותב "קשים", לא "חמורים", שהרי העונש והחומרה של הרהור הבא לידי מעשה חמור יותר מאשר הרהור בלבד, אולם במובן מסוים להרהור יש תוצאה ונזק גדולים יותר, משום שמעשה עבירה עובר בחלק הבהמי והגשמי של האדם, בחלקיו הנמוכים, בגופו, אולם מחשבה הרי היא מסגולות וייחודיות האדם, היא השורש והיסוד של האדם, וכאשר האדם משוטט במחשבתו בעבירה, הרי העבירה נמצאת בחלק היותר עליון שלו.

פעולה של עבירה היא "מקומית", עם התחלה וסוף, ואילו הרהורי עבירה מלפפים את האדם עד אין סוף, מכים בו שרשים שקשה לעוקרם וגורמים לו להיסחף לעולמות אחרים.

חכמים כותבים שהרהורי עבירה הם אחת משלוש עבירות שאדם נכשל בהם כל יום ("אמר רב עמרם אמר רב: שלוש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום – הרהור עבירה ועיון תפילה ולשון הרע. לשון הרע סלקא דעתך? אלא אבק לשון הרע" - בבא בתרא קסד ע"ב-קסה ע"א). המחשבות מתרוצצות כל העת, המוח פעיל ודינמי באופן בלתי רצוני, והאדם אינו יכול להגיע לשליטה מלאה בו. ממילא, קשה מאוד להינצל מהרהורי העבירה.

קרבן עולה מכפר על החטאים שבשורש. שאר הקרבנות מכפרים על הענפים - על המעשים והתוצאה המעשית של המחשבות הרעות.

לאור האמור, נבין מדוע יסוד התמידות בקרבן עולה מקבל דגש חזק כל כך. המחשבה הינה פעילה ודומיננטית כל הזמן, כך שיש באדם צד שלא מסוגל להתנתק מהרהורי עבירה המנסים "להוריד" אותו למטה לארץ. על מנת לכפר על "הנפילה" התמידית הזו, נדרש קרבן שמוקרב תמיד, קרבן שעולה כל העת על המזבח - עולת תמיד. יש להזדרז ולקום "בבוקר בבוקר" ולערוך את העצים באופן שהאש תדלק תמיד, משום שהמאבק מול הרהורי העבירה הוא תמידי.

כעת נבין מדוע קרבן עולה מוקרב כולו להשם, משום שהרהורי העבירה נמצאים ביסוד ושורש האדם – במחשבה, והם מקיפים את כל ישותו וכל צדדיו מכף רגל ועד ראש. המחשבה היא יסוד כל האדם, והיא קשורה לכל מעשה שהוא, ולכן הקרבן שמכפר על המחשבה עולה אף הוא כליל להשם.

התמידות בעולה נדרשת לא רק ככפרה על הרהורי העבירה התמידיים, אלא גם כדי ללמד אותנו שבצד היסוד הנמוך הקיים באדם, בצד הרהורי העבירה המשפילים אותו, קיים כל העת יסוד שמעלה ומרומם את האדם. צריך להבעיר ולהדליק את החלק הזה, בבוקר בבוקר ובערב, אך הוא קיים תמיד.

נסיים בסגולה נפלאה של השל"ה הקדוש, המועילה להינצל מהרהורי עבירה: "ומצאתי כתב יד של האלוקי מהר"מ קורדוורא ז"ל שכתב וזה לשונו: לימדני זקן אחד לבטל המחשבה, יאמר פסוק זה הרבה פעמים - 'אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה'. ובעיני פשוט שזה הזקן היה אליהו הנביא, ולרוב ענוותנותו של הרב לא רצה לגלות. על כן יהא נזהר בזה במי שנפל בליבו מחשבת אוון או מחשבת הבל, שיאמר הפסוק הנ"ל הרבה פעמים" (של"ה, שער האותיות אות ל', לב טוב, ז').