מורן קורס: החיים עוצרים כדי לחלוק כבוד לצדיק תלמיד חכם, לחלוק כבוד לתורה

אודה ואבוש, לעיתים אין מה לומר, פשוט להיות בהשתקה, ולדעת לקבל את פני הדברים.

להבין שהכל זה חלק מסימני הגאולה, עוד שלב שאנו נדרשים לעבור כדי להזדכך לעבר ימות המשיח. כמו כשיצאנו ממצרים - ונדרשנו להזדכך לפני מתן תורה.

אנחנו אותו דור, אותם ניסיונות, אבל הפעם, הגאולה תהיה גאולה שלמה.

לא אכביר במילים על גדולתו - שכן מי אני הקטנה שאומר משהו על גדול שבגדולים.

הצער הוא צער, והאובדן לא נתפס.

אנסה להביא זווית אחרת, אולי קצת פחות מדוברת.

התרגשתי (וסליחה שאני משתמשת במילה הזאת), אבל באמת התרגשתי מכך שכולם בארץ עוצרים את החיים, כולל אנשים שלא שומרים מצוות ל"ע, גם אם זה רק להתעדכן על מצב הכבישים היום...

עדין, משהו זז אצלם. גם הם לא קמים לעוד יום רגיל ושגרתי שהולכים לעבודה.

החיים עוצרים כדי לחלוק כבוד לצדיק תלמיד חכם, לחלוק כבוד לתורה.

הוא לא היה בראש ארגון מסוים, או חלק מהפוליטיקה החרדית. לא היתה לו כריזמה מטורפת שנאם במקומות רבים, או עושר עצום. הפוך, רק דלות רבה.

אבל היה לו הכל.

הוא למד תורה יותר מ-90 שנה. וכל המגזרים הגיעו אליו לקבל את ברכותיו האדירות.

‏אנחנו חיים בארץ שבה יותר מחצי מיליון בני אדם מבקשים לחלוק כבוד אחרון לאחד מענקי הרוח שהקדיש חייו ללמוד וללמד את התורה הקדושה של עמנו.

והעובדה הזאת מרגשת אותי.

ולמה?

כי זה רק מראה לנו, שבאמת, באמת, עם ישראל יודע מה העיקר בחיים.

אנשים רבים שלא יכולים להגיע, חושבים איך לחלוק לו כבוד אחרון.

ואיך חולקים כבוד? ממשיכים את לימוד התורה, דבקים במידותיו, ממשיכים בדרכיו וכו'.

ננסה שכל אחת מאיתנו תחשוב מה היא תוכל לקחת על עצמה כדי שמשיח יבוא מהר יותר.

אלה רגעים אחרונים בגלות, וכל פעולה, אפילו קטנה שלנו, יכולה להשפיע.

אז מה לקחת על עצמך למען הגאולה השלמה?