סיון רהב מאיר: כך דואגים בכפר חב"ד לפליטים היהודים מאוקראינה

השעה הייתה כמעט חצות כשנכנסתי לחפ"ק המאובזר. מד"א הציבו באמצע כפר חב"ד את חדר הפיקוד הנייד שלהם, עם עשרות עמדות, מצלמות ואמצעי תקשורת. שלומי פלס ישב שם באמצע שיחת זום עם אוקראינה, ולצידו שמחה לבנהרץ שבדיוק הגיע מקייב, אחרי מסע של 30 שעות רצופות ברכבת.

"300 איש נכנסו לקרון של 100 איש, העיקר לברוח", הוא מספר לי, עדיין נרגש. "ישבנו אחד על השני. יש לנו תינוקת, אבל אי אפשר היה לקחת את העגלה שלה כמובן. גם מזוודה לא לקחנו. כלום. החזקתי את התינוקת בידיים, בתורנות עם אשתי, במשך 30 שעות", הוא משחזר.

אבל ביקשתי לשמוע לא רק על הסיפורים האנושיים, הכואבים, אלא על המדיניות. איכשהו בסוף כל שיחה שלי עם כל בכיר שמטפל באוקראינה, עלה שמו של פלס. רשמית, הוא "מנהל אגף האבטחה של שליחי חב"ד". מעשית, הוא אחד הקודקודים הבכירים בדרמה ההיסטורית הזו. המל"ל, משרד החוץ, הג'וינט, נתב"ג, הסוכנות, כולם בקשר שוטף איתו, כי הוא חולש על האינפורמציה הכי חמה ומדויקת מהשטח.

"המלחמה החלה ב-24 בפברואר, אבל מבחינתנו המבצע התחיל הרבה קודם", הוא אומר לי. "בכל הערכות המצב, אמרנו לכל הגורמים שני דברים: קודם כל, במלחמה יש מצב שיפילו את אמצעי התקשורת. לכן רכשנו מבעוד מועד מכשירי קשר לווייניים לכל הקהילות. למדתי לקח, כי במהומות האחרונות בקזחסטן איבדנו קשר עם הרב שם, ולא רציתי שזה יחזור על עצמו. ובאמת אתמול בעיר חרסון כולם היו מנותקי קשר ליממה שלמה, חוץ מהרב יוסף וולף. כשהאינטרנט נופל, יש לנו גיבוי".

הדבר השני, לדבריו, הוא הכסף. "אני זוכר ישיבות עם ארגונים יהודיים אמריקאיים שאמרו שאם יקרה משהו, הם יעבירו כסף. אבל למה שהבנקים ימשיכו לעבוד? ולמה שיוכלו להמיר דולרים למטבע המקומי? אז עשינו משהו שהוא לכאורה פרימיטיבי. הוצאנו כסף מזומן, אוקראיני, גריבנה, והחבאנו כמויות של כסף בכספות ברחבי אוקראינה. זה התברר כשימושי מאוד כשצריך לשלם עכשיו במזומן לנהג רכבת בחרקוב, או לשלם מחיר מופקע כדי להוציא אוטובוס מקייב".

אני שואלת אותו מה הלאה. "רק הקדוש ברוך הוא יודע מה הלאה. הסיפור הזה יכול להיגמר מחר, ואז כולם יחזרו לאוקראינה. את יודעת שאנשים השאירו את מפתחות ביתם אצל רבני הקהילות, לפני שנמלטו? המפתחות אצלם, מי יודע עד מתי. לדעתי אם זה ייגמר מהר, כל העולם ישקיע בשיקום של אוקראינה ויהפוך אותה לפנינה. אבל אוקראינה יכולה גם להפוך חלילה למחנה פליטים אחד גדול. זו יכולה להיות כתישה איטית וממושכת. עובדה, אנחנו כבר בשבוע השלישי, ורוב העולם קם בבוקר כרגיל והולך לעבודה ויושב בבתי קפה. מתרגלים".

בינתיים, הוא אומר, צריך לדעת לנצל הזדמנויות. את הדברים האלה אמר גם לפרויקטור החדש שמינתה הממשלה, מאיר שפיגלר, שכבר ביקר בחפ"ק הזה. "יש כרגע פוטנציאל אדיר, שאסור לפספס. חבל שאת כמות האנרגיה שמשקיעים בדיונים על קליטת פליטים לא יהודיים, זמניים, לא משקיעים בקליטת קהילות יהודיות. יש כעת קהילות שלמות שנודדות ממקומן, בואו נביא אותן לכאן. אנשים פה לא יודעים אבל בכל העולם היהודי מפתים אותם להגיע".

פלס מראה לי סרטונים ומודעות שקהילות קטנות מפרסמות, באירופה ואפילו באוסטרליה: קהילה יהודית בעיר רוטווייל בדרום גרמניה מזמינה את יהודי אוקראינה להצטרף אליה. "עזרה עם סידור המסמכים, עזרה בנסיעה והגעה למקום, סיוע עם דיור ומזון כשר". זה עוד כלום. קהילות באיטליה, הוא מציג לי פרסומים, מציעות חצי שנת מגורים ומזון בחינם, כולל סידור מסמכים ורישום בחינם לבתי הספר המקומיים.

"אלה קהילות קטנות שנעלמות, שמבינות שיש להן פה פוטנציאל לגדול. אבל הרבי מלובביץ' אמר שלא מחליפים גלות בגלות. יש פה הזדמנות לחיסול הגלויות, לקיבוץ גלויות. ישראל צריכה להציע קליטה קהילתית. תראי מה עשינו עם קהילת זי'טומיר, של הרב שלמה וילהלם. כ-150 אנשים ברחו ביחד, כולל ילדי בית היתומים. הם התקבלו ביחד בנתב"ג, והם נמצאים עכשיו באכסניה בנס הרים, כקהילה. זו קליטה שיש לה הרבה יותר סיכוי להצליח. צריך להציע לכל קהילה מודל כזה. הרי זה מה שעשו, להבדיל, עם קהילות גוש קטיף. כל קהילה קיבלה קרקע, קיבלה יישוב, כדי להישאר ביחד. אז לא אכפת לי אם הם יילכו לשכונה במעלות או למושב בחבל לכיש, צריך לבנות עבורם פתרונות שלא זורקים כל אחד להתמודד לבד".

אבל לא כולם יעלו. מה עם כל הנותרים? פלס אומר שלצד הדאגה שהיהודים הרבים באוקראינה ייפגעו מהלחימה, יש חשש ריאלי שהם פשוט ימותו מרעב. "במבט צופה פני עתיד, התחלנו להתעסק באספקת מזון. פשוט לשנע כמויות של אוכל, עד לכפר הכי נידח. לדעתי בתוך כמה ימים, הסכנה למות מרעב באוקראינה תגבר על הסכנה למות מהפצצה".

אני יוצאת מהחפ"ק לקראת אחת בלילה, בדיוק כשתמונות ראשונות מגיעות סוף סוף מהמלון בוורשה, שנשכר כולו למען פליטים מקהילת דנייפרו. פלס מחייך ומראה לי את התמונות. הם הגיעו בשלום. במקביל, הוא מקבל את המודעה שעוצבה למסיבת פורים גדולה שתיערך בכפר חב"ד לכל פליטי אוקראינה. "אין כמו חג הפורים לשאוב את הכוחות שהם צריכים כעת. אנחנו במלחמה גם על מצב הרוח, האמונה והאופטימיות שלהם".

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".