חלות מיותרות ונחוצות במיוחד

שעת בין ערביים, דמדומי חמה טרם כניסת שבת המלכה. היישוב מירון עוטה הוד קדומים גלילי טהור, אווירת החולין מפנה את מקומה לזוך שבתי קסום, הכל ממהרים להספיק את ההכנות האחרונות טרם תשקע השמש ושבת המלכה תפרוש את כנפיה על היישוב הקטן שבמעלה גבעתו שוכן ציון הרשב"י. כמדי 'שבת מברכים', גם בשבת הזו הגיעה קבוצה נכבדה של יהודים בראשות הרה"צ רבי אשר פריינד זצ"ל, לעשות את השבת בצילו של רשב"י, על אדמת מירון המרוממת.

הם כבר מורגלים בכגון דא, יודעים מי מופקד על הדגים ומי על הסלטים, מי מביא ברכבו שתיה ומי אחראי על בישול המרק והעופות. יש גם מי שמוטל עליו להביא חלות, שישים במספר, לכל הסועדים כולם, אלא שבאותו ערב שבת נתקע רכבו של הלה במעלה הכביש צפונה, ואיתו נתקעו גם החלות.

בימים ההם, כשהטלפון הסלולרי לא היה מצוי, ארך זמן עד שהידיעה הגיעה מירונה. לבסוף, סמוך לכניסת השבת, הצליח בעל הרכב להיחלץ מהכביש ולמצוא מקום סמוך לשבות בו, כשהוא מיידע את בני החבורה השוהים כבר במירון כי החלות איתו, כלומר אין להם חלות. ושוב, לזכור כי מדובר בשנים עברו, טרם היה היישוב מירון אבן שואבת להמונים, לפני שמדי שבת שהו בו אלפי אורחים, שכל אחד מהם מביא עמו שתים שלוש חלות מיותרות.

בני החבורה אצו רצו להרה"צ רבי אשר לשאול את פיו כדת מה לעשות. רבי אשר, מופלג בדורו באמונה וביטחון היה, חיוך נראה על שפתיו ואפילו דוק של דאגה לא ניכר בעיניו. "צאו וחפשו במבואות היישוב ובבתיו, בטוח אני שאבא לא משאיר את בניו ללא חלות לשבת", פסק בביטחון רב, והרצים יצאו דחופים.

הם עברו בית אחר בית, נקשו בכל דלת, ביקשו עזרה מכל עובר אורח. אפס, כי כולם אמרו שיש בביתם חלות בכמות המותאמת לבני המשפחה, אין להם יכולת לעזור. בודדים הציעו כמה מצות ללחם משנה, בכמות שהיא חוכא ואטלולא לעומת בני החבורה הרבים הזקוקים לחלות עבור שלוש סעודות.

החמה כבר עומדת בפאתי מערב, הצפצוף המבשר על כניסת השבת עומד להישמע ברמה, וחלות אין. בני החבורה כבר סרקו את היישוב מכל צדדיו, כבר היו מי שנקשו בביתם פעמיים ושלוש, ואפילו לחמניה קטנה אין בידם או למצער גרגר שומשום. כלום אחד גודל, כשבעוד כמה דקות כבר תיכנס השבת ואין להם חלות.

ואז, אחד מבני החבורה חולף על יד בנין ישיבת בני עקיבא המקומית, ומציץ פנימה בתקוות מה. אלא שהבניין חשוך ונראה כסגור ומסוגר, נראה כי התלמידים נסעו לשבת חופשה, ואיש מהם אינו נראה באופק. כאילו כדי לאמת את תחושתו, הגיע אב הבית המופקד על בנין הישיבה התיכונית מדירתו שבקומת הקרקע, והודיע כי אם הוא בא לבקר מישהו הרי שהגיע לחינם, התלמידים כולם נסעו לדרכם, אין כאן איש, שבת חופשה, פסק וכמעט עמד לטרוק את השער.

"רגע, רגע", נשמע קולו של האיש המציץ, "אני לא מחפש איש, אני מחפש חלות. אם אין תלמידים, שמא למצער יש כאן חלות? ואולי יש איזה כמה חלות במקפיא, משהו?", שאל כטובע הנאחז בקש כבדל תקווה אחרון.

"אה, חלות אתה מחפש? דווקא זה יש בשפע", אמר אב הבית כשהאיש משתאה והמום, נשמע לו שהוא שומע את המילים כמתוך חלום. "מנהל המשק, אח, שיהיה בריא, שכח לעדכן את המאפיה שהתלמידים נסעו, והבוקר נחת עלינו משלוח של חלות, אין לי מה לעשות איתן. אתה רוצה אותן?"

"רוצה? הרבה יותר", כמעט צווח האיש, "אנחנו קבוצה גדולה כאן והחלות שלנו נתקעו בדרך. אני רוצה לרכוש את כולן כאן ועכשיו, הרגע".

"קח", אמר אב הבית בטון עייף, והלה עמד ושלשל לידיו את הכסף, קונה את כל החלות. הוא מחזיק בידיו את קרטון החלות, ורץ איתו במורד מהישיבה התיכונית לבנין מוסדות 'יד עזרה', לעבר מקום כינוס בני חבורת הרה"צ רבי אשר, כשהוא נושא את הקרטון כמחזיק אוצר יהלומים יקר, וצעדיו מרקדים כמוצא שלל רב.

עם הצפצוף, הגיעו החלות ל'יד עזרה', והרה"צ רבי אשר, באותו חיוך על פניו, מפטיר ואומר: "נו, הרי אמרתי, אבא לעולם לא משאיר את בניו ללא חלות". בני החבורה סופרים כמה יש בקרטון, ונפעמים, ששים חלות בדיוק, אחת לאחת. הכמות הדרושה להם המתינה להם במירון מהבוקר, אבא לא משאיר בנים ללא חלות, עובדה!

הם רצים אל הרה"צ רבי אשר, מספרים בהתרגשות כי ספרו את החלות והנה הכמות תואמת להפליא באופן מדהים ממש. רבי אשר לא נרגש ולא נרעש, הן מהרגע הראשון היה בטוח כי לא יחסר פירור, ביטחונו בה' אינו מותיר מקום לדאגה כלל, הרי ברי לו כי בורא עולם ישלח אליו חלות, לפיכך תגובתו הפתיעה עוד יותר כשאמר:

"האם יודע אב הבית של הישיבה התיכונית להודות לאבא שבשמים על שדאג שמישהו ירכוש ממנו את החלות המיותרות? האם היטיב להבין כי אבא שבשמים, כפי שאינו משאיר בנים ללא חלות, כך הוא גם דואג לבל יישאר בן עם חלות מיותרות? האם הוא הפנים כי במעשה זה ניכר לעין כל כי אבא שבשמים פותר עבורנו כל בעיה, ולא רק עבורנו אלא גם עבורו?"

סיפור זה, מעורר את הלב. הנה כי כן לבורא עולם דרכים משלו לנהל את העולם, לפתור לכל יהודי את מצוקתו שלו, להעניק לכל אחד את הפתרון לבעיה האישית שלו. האב שדואג לבניו, פותר את הבעיות כולן. אין זה משנה מה ההתמודדות שלך, מה הקושי שלך, אבא שבשמים לא משאיר בן ללא פתרון, לא מותיר ילד שקוע בדאגתו. השלך על ה' יהבך, התחזק בביטחון ובאמונה, בטחו בה' עדי עד, והוא יושיענו בכל עת ובכל מצב.

מתוך הספר "24/7" של הרב צבי נקר.