注意力缺陷障碍

התבקשתי פעם להעביר הרצאה למנהלים בנושא הפרעת קשב. זה נושא די לעוס, ולכן ניסיתי לחשוב איך אפשר לחדש למנהלים, ולהמחיש להן את האתגר באופן חי. אז הבאתי איתי סרטון בן שלוש דקות, שבו רואים מורה שמלמד בשפה הסינית, ללא תרגום. לפני שהקרנתי את הסרטון ביקשתי מכולם שלא ידברו במהלכו, ושינסו להתרכז, כי זה חשוב מאוד.

בתחילת ההקרנה עוד היה שקט, אבל די מהר הבינו שהסרטון לא באמת מתקדם, והוא אינו מובן, הוא בסינית. ולכן החלו דיבורים וצחקוקים בקהל. בסוף הסרטון, ניגשתי אל אחת המנהלים, ושאלתי אותו בקול רם, למה הוא דיבר במהלך הסרטון, ולא כיבד את בקשתי. הוא חייך, ואני מיד התקפתי אותו בכעס: "למה אתה מחייך? אני אמרתי משהו מצחיק? מישהו בקהל חושב שאמרתי משהו מצחיק? אני משעשע אותך? אני ביקשתי שלא לדבר, ואתה זלזלת בי, בחוסר כבוד מוחלט לבקשה הפשוטה שביקשתי!". לקראת הסוף ממש הרמתי את הקול, והאווירה נהיתה מתוחה. גם המנהל קצת זז באי-נוחות בכסאו, והתחיל לגמגם משהו, אבל אני שוב קטעתי אותו בקולניות: "אני לא מבין איך אתה לא מתבייש בכלל לענות לי". עכשיו האווירה כבר היתה ממש לא נעימה.

רק בשלב הזה עצרתי את ההצגה והתנצלתי בפניו. הסברתי לקהל שרק רציתי להמחיש נקודה, וביקשתי מהקהל שימחא לו כפים. בשלב זה, שאלתי אותו איך הוא הרגיש כשגערתי בו. הוא הודה שהוא הרגיש נורא, ואף שקל לקום ולעזוב. ואז אמרתי לכל המנהלים שבאולם: היתה כאן הדגמה לא נעימה, שארכה בסך הכל חצי דקה. כולם ידעו שזו רק הדגמה, לאדם בוגר, עם זהות יציבה, שלא עשה שום דבר רע, ובכל זאת הוא הרגיש נורא. נסו לחשוב איך מרגיש ילד עם הפרעת קשב, שמתנהג כמו שאתם התנהגתם כשלא הצלחתם לעקוב ולהבין את הסינית המדוברת. זה לא זלזול, אבל כשיש קושי אמיתי, אז השעמום וההפרעות מגיעים באופן אוטומטי.

בואו ננסה למנות כמה פעולות פשוטות שילד אמור לעשות בשיעור: לא להפריע. לחכות בסבלנות עד שיקבל את רשות הדיבור. לא לקום. לסדר את שולחן העבודה או את הילקוט. להגיע בזמן. לנהל נכון את זמן ההפסקה. לשים לב לדברי המורה. לשמור במשך כל השיעור על קשב למורה. להצביע לפני שמנסה לענות. להתעלם מהסחות דעת. זו רשימה חלקית... לילדים עם הפרעת קשב יש אימפולסיביות, היפר-אקטיביות, בעיות ארגון, בעיות ניהול עצמי וניהול זמן שמונעות מהם לעשות את כל המטלות האלו, ולכן הם מקבלים הערות רבות... הם מקבלים על עצמם לנסות שוב, מנסים לְרַצוֹת, אך שוב ושוב נכשלים, מאכזבים את עצמם, וזוכים לביקורת שרומסת את הזֶהוּת העדינה שלהם, שעודנה בהתהוות. יום אחרי יום. אבל בניגוד למנהלת, הם לא יכולים לקום וללכת.

יש הרבה דברים שאפשר לעשות כדי לעזור לילדים לעבור את שנות לימודיהם עם כמה שפחות הסתבכויות, כדי שהפרעת הקשב לא תהפוך לפוסט טראומה. יש כאן סט כלים שצריך ללמוד: למלא בחוויות הצלחה, לדאוג לקשר חם ולפתח כישורים ואסטרטגיות לניהול עצמי יעיל. וכמובן, הרבה מודעות למצב ולקושי, מתוך לב יהודי אוהב ואמפטי.

חדש בהידברות: קהילת הורים לנוער מתמודד, ביחד עם הרב דן טיומקין, מדי שבוע בזום ועם בונוסים ותכנים רבים! לפרטים שלחו מייל לכתובת campus@htv.co.il.