איך אני נראה?

אני יושבת עכשיו מהורהרת, לאחר שיחה לא פשוטה עם נערה. הנערונת הנחמדה הגיעה להחלטה להגיע לעונת הקיץ במידות מסוימות, בכל מחיר. גם במחיר הרעבה או סיכון עצמי.

כיום, בעידן המדיה, נערות רבות מתמודדות עם דימוי גוף נמוך. הפער בין ה"אני האידיאלי" שנקבע ע"י התקשורת והרשתות החברתיות, לבין ה"אני האמיתי" כפי שהוא יכול להיות, הולך וגדל. נערות שחשופות למדיה נאלצות להתמודד עם "אני אידיאלי" כמעט בלתי מציאותי, שחלקו הגדול מונע כמובן ממניעים מסחריים, שמטרתם האמיתית היא להגדיל רווחים ומכירות. מדובר במתח מתמיד וחריף בין מה שהרשתות והתמונות המתפרסמות "תובעות" כביכול מהנערה, לבין המציאות - המראה שלה באמת. הנערה מרגישה מסר חברתי קשוח, שלעולם היא "בלתי מספיק".

ככל שהפער בין הנראות האמיתית של הנערה לנראות שהיתה רוצה לאמץ לעצמה גדל, כך גדל הסיכון שהיא תפתח הפרעות אכילה. הביטחון העצמי שלה נפגע אנושות, וכבר לא נדיר לשמוע נערות שמדברות על דרכים לא בריאות ולא לגיטימיות בעליל להורדת משקל, כעל משהו לגיטימי, הגיוני ושפוי.

נראה שככל שעובר הזמן, הפער אצל המתבגרים החשופים למדיה בין "איך אני נראה" לבין "איך אני אמור להיראות" הולך וגדל, ואיתו הרדיפה להשיג את הבלתי מציאותי, תוך כדי התערבות חריפה בגוף ופגיעה בבריאות.

אז מה עושים?

מנקים את הבית מתקשורת מיותרת, טלפונים ורשתות חברתיות שחושפים את הילדים שלנו לתכנים מיותרים ולמסרים עקומים (ואם יש גם לכם, ההורים - אז קודם כל דוגמא אישית... לא פשוט לדרוש מהילדים משהו שאנחנו עצמנו לא עומדים בו).

מחזקים את הביטחון העצמי והדימוי העצמי של הילדים כבר מגיל קטן (ודאי בגיל ההתבגרות) מבפנים. משדרים הערכה לכישרונות, ליכולות, לתחביבים ולמידות טובות, הרבה הרבה לפני הערכה לנראות חיצונית.

לא מעירים לילדים בשום אופן בדברים הנוגעים למראה חיצוני או לאוכל ("כמה את אוכלת? בסוף תשמיני...").

משוחחים שוב ושוב, עם כל מתבגר שחשוף למתח הזה, על השקר שבאידיאל היופי, על כמה הרדיפה הזו בלתי אפשרית ובלתי נצרכת. עד כמה התמונות שהוא נחשף אליהן בלתי מציאותיות, ומעודדות נורמות לא בריאות ולא נכונות.

נותנים למתבגרים שהנראות החיצונית חשובה להם, אופציות חלופיות ובריאות יותר, כמו פניה לדיאטנית ואימוץ אורח חיים בריא.