להצדיע לנשים

אישה הנזהרת במצוות הבית, זוכה והקדוש ברוך הוא מפזר לה זהר בתוך ביתה.

כן, ביתה זוהר, חייה זוהרים... ולמה? כי הזהירות הזו במצוות הבית היא בינך לבין בוראך בלבד.

כשאת מכינה אורז לארוחת צהרים, למשל, אף אחד לא בא ובודק אם בררת אותו כהלכה או לא. אף אחד לא מחפש בפח את שקית הקמח המנופה או את הנפה המקומחת כדי להיות משוכנע שאכן ניפית את הקמח והוא לא יאכל פה חרקים, חלילה...

אין מי ששואל אותך אם השרית את הכוסברה במים ובסבון, ואת ודאי לא משאירה חותמות מאריזות העוף או הבשר הכשרים למהדרין. וכמובן - בדיקות! הן ודאי נעשות, ואת לא משאירה הוכחות לאף אחד... כולם סומכים עליך – אישה.

והקדוש ברוך הוא מסתכל עליך, מביט בך באהבה ואומר: אני רואה אותך. אני רואה את המסירות, את ההקפדה, את הלב... אני רואה שאכפת לך, ואת דואגת שיאכלו פה נקי וכשר, ושהבית שלך יהיה טהור וקדוש. אני סופר לך כל בדיקה, כל גרגר של אורז. אני אוסף לך זכויות של אלפי קטניות שעברו בין אצבעותיך ומיליוני גרגרי קמח שניפית, כל עלה שבדקת וכל פרי שחתכת והבטת בו בעיניך (והרכבת משקפיים). הכל נשמר אצלי, בתי. את נזהרת, אני רואה אותך, ואני אשפוך עליך בזכות זה זוהר מיוחד.

והתקדשתם והייתם קדושים, אומרת הפרשה, והזוהר הקדוש מזהיר לשמור על הפה. אומר שלמה המלך: כל עמל האדם לפיהו (קהלת) - בעולם הבא בודקים מה הכניס האדם לפיו... אדם שלא שומר את פיו ממאכלות אסורות מטמא את נפשו ובא וראה, כל מי שאוכל מאותם מאכלים אסורים, נדבק בצד אחר, ומתעב נפשו ועצמו, ורוח טמאה שורה עליו... (זוהר שמיני).

לא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא... מה זה "לטמא", שואל הזוהר - עמים עובדי עבודה זרה. עם ישראל - אתם מובדלים מהם, אתם קדושים. תשמרו על הקדושה הזו.

זה המקום להצדיע לנשים שבודקות, בוררות, מנפות ומנקות, והכל במסירות ובאהבה, בלי לקבל ציונים וטפיחות על השכם. בזכותן אוכלים פה נקי ומהודר, והאמת, בשביל כולם זה מובן מאליו, אבל בשביל בורא עולם אלו מיליוני זכויות והרבה הרבה נחת. ובכל פעם הוא מביט בך ואומר: בת שלי, את מקדשת את ביתך מלמטה - אני אקדש לך אותו מלמעלה. והתקדשתם והייתם קדושים.