חדשות בארץ
אחות בבילינסון מתנדבת בגבול אוקראינה: "הרגשתי אגרוף בבטן מהמראה של הרגל"
נטלי לנצמן, אחות בבית החולים בילינסון, מתנדבת כבר 8 ימים בגבול אוקראינה: "האנשים האלה איבדו בית, משפחה, עבודה וחלומות. אין להם דבר מלבד פחד וקיומי וחרדה מפני הלא נודע"
- נעמה גרין
- כ"ד אדר ב' התשפ"ב
(צילום: shutterstock)נטלי לנצמן, אחות בבילינסון, מתנדבת כבר למעלה משבוע בגבול אוקראינה. בטור כאוב שפרסמה ב-ynet מתארת לנצמן את המראות הקשים שראתה: "אישה צעירה עם קביים הגיעה לטיפול. הרמתי את החצאית והרגשתי אגרוף בבטן מהמראה של הרגל", מספרת לנצמן. מדובר באישה שעברה מספר ניתוחים, האחרון לא הצליח, התפתח זיהום, אבל לפצועה לא היה זמן לטפל, היא הייתה צריכה לברוח, אז היא עטפה את הרגל בסלוטייפ ויצאה לדרך. לנצמן מספרת ששאלה את הפצועה כיצד הלכה ככה. "העיניים של האישה הקשוחה הזאת מתמלאות בדמעות, אבל היא לא תרשה לעצמה לבכות. היא עשויה מפלדה. 'כוח רצון וחוסר ברירה'", מצטטת האחות הישראלית את תשובתה של הפצועה. הפצועה תעלה עוד זמן קצר לטיסה לישראל, ולנצמן כבר העבירה את פרטיה למנהל בית החולים שיצר איתה קשר להמשך טיפול מיידי.
"המון סיפורים כל כך שונים, של אנשים בדיוק כמונו. אנשים שאתמול היו להם בית, משפחה, עבודה, חלומות, תוכניות לחופשה בקיץ הקרוב. היום אין להם דבר מלבד פחד קיומי, דאגה לקרובים שנשארו באזורי הלחימה או לוחמים בעצמם, וחרדה מפני הלא-נודע שמחכה להם אי שם", מסיימת לנצמן את דבריה הכואבים.
ד"ר אריק פורר, מנהל המיון בבית החולים שדה שהקימה ישראל באוקראינה, סיפר על מצב המורכב של האנשים שנמלטים מאזורי הלחימה. "אנשים חרדים ומפוחדים מאוד, אנחנו עדים למרכיבים פיזיים ונפשיים של מחלות קשות מאוד שנובעות מהמצוקה", הוא אומר בראיון ל-fm103.
"היו לנו שני מקרים של התקפי לב ביומיים האחרונים. אנשים שהגיעו והתנפלנו עליהם מהר מאוד לתת להם את הטיפול שצריך, ואנחנו מהרגע הזה מנסים לפנות אותם ליעד פינוי שיש בו אמצעים יותר מורכבים אבל את הטיפול הראשוני ומייצב החיים אנחנו נותנים", הוא מסביר.
הצוותים הישראליים עושים ככל יכולתם לסייע לאזרחי אוקראינה הזקוקים לעזרה. ד"ר פורר מסביר שהמטופלים שמגיעים אינם דווקא פליטים, אלא אזרחים אוקראינים שעברו לגור בחלקה המערבי של אוקראינה, עד יעבור זעם. "המשלחת שלנו נכנסה לתוככי אוקראינה, ואנחנו עובדים עם הרופאים המקומיים. בשיתוף הפעולה אנו מבינים איזה תרופות יש בנמצא, ואילו טיפולים המטופלים יוכלו לקבל גם בהמשך", הוא מסביר.
ד"ר פורר מתאר את בית החולים. "בדרך כלל בשעה הזו יש כבר תור שמשתרך בחוץ של כמה עשרות אנשים שמגיעים, וההפצצות נמשכות כל הזמן. אתמול רצינו לפנות את אחד המטופלים שלנו ללבוב, אך הדבר לא התאפשר בגלל ההפצצות. המורכבות הזו והצורך לאלתר פוגשים אותנו בכל יום מחדש".