רעידת אדמה ארכיאולוגית: ממצא עתיק בן 3,330 שנה מוכיח את אמיתות התורה

אחת התגליות הארכיאולוגיות החשובות בעת המודרנית נחשפה: במסיבת עיתונאים שהתקיימה ביום חמישי האחרון במכון הארכיאולוגי של סמינר המקרא בטקסס, יוסטון, ארצות הברית, הציג מנהל המכון פרופסור, סקוט סטריפלינג, את הפיענוח שעשו הוא ועמיתיו לכתב העברי הקדום שנמצא על גבי הקמע שהתגלה במזבח יהושע.

הקמיע, לוח עופרת עתיק זעיר בגודל של 2 ס"מ על 2 ס"מ, נחשף בדצמבר 2019, במהלך עבודות סינון העפר שנאסף מהחפירות שערך פרופסור אדם זרטל. החוקרים השתמשו בסריקה טכנולוגית מיוחדת בשיטה שפותחה באוניברסיטת פראג, פענחו את הכתב ומצאו כי המילים שנכתבו על הקמע הן: "ארור, ארור, ארור, ארור על ידי יהו" ועוד מילים חריפות. זהו הממצא העתיק ביותר שנמצא עד היום שבו מופיע שם ה' המפורש על כתב עברי קדום.

הקמע נמצא בשומרון, במקום בו נמצא שריד למזבח יהושע ממעמד הברכה והקללה בהר עיבל, אשר מתואר בספר דברים (פרק כ"ז) ובספר יהושע. המזבח שנחשף בהר עבל נבנה על פי כללי ההלכה היהודית, וממנו ומהממצאים הרבים שנחשפו בו עולה כי זהו המזבח שבנה יהושע בן נון בכניסת ישראל לארץ (פירוט ותצלומים אודות הממצא המדהים הזה ניתן לראות בסדרת ספרי "ארכיאולוגיה תנכי"ת" חלק ב', מאת הרב זמיר כהן).

הממצא שהתגלה בהר עיבל (צילום: Michael C. Luddeni)

פרופ' גרשון גליל, מאוניברסיטת חיפה, מכנה את התגלית "רעידת אדמה בחקר המקרא". לדבריו, "הממצא החדש שנחשף היום הוא הכתובת העברית המוקדמת ביותר שנמצאה עד כה".

"הממצא החדש הוא מכת מוות לכל מכחישי המקרא", מדגיש פרופ' גליל. "רבים ממבקרי המקרא טענו כי במאה ה-13 לפני הספירה, עם ישראל לא ידע קרוא וכתוב, ולכן לא יכול היה לכתוב את התנ"ך. לפיכך מכחישי המקרא טענו כי התנ"ך נכתב מאוחר מאוד, בתקופה הפרסית או ההלניסטית".

"בשלב זה, לצערי, עדיין לא ניתן לחשוף את כל המידע שהתגלה, מאחר שהוא ממתין לביקורת-עמיתים ולפרסום אקדמי", מוסיף פרופ' גליל. "אבל גם על מה שנחשף היום, אפשר לומר 'דיינו', ו'שהחיינו' על מציאת השם המפורש בעברית".

הרב זמיר כהן מתייחס לגילויים: למה 'יהו' ולא הוי"ה?

פרופ' גליל מסביר שהעובדה שהקמע נחשף דווקא בהר עיבל היא בעלת משמעות חשובה מבחינה היסטורית. בספר דברים (פרק כ"ז) מצווה משה רבנו את העם לקיים בהר גריזים ובהר עיבל שבשומרון מעמד מיוחד מיד לאחר הכניסה לארץ, אירוע שקיבל את הכינוי "מעמד הברכה והקללה". במעמד זה עמדו חלק מהשבטים על הר עיבל וחלק על הר גריזים, ובמהלכו נאמר לעם כי מי שיקיים את מצוות התורה יהיה מבורך, ומי שיפר את הברית עם בורא העולם יהיה מקולל: "וְעָנוּ הַלְוִיִּם, וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם. אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת ה', מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר. וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן".

פרופ' גרשון גליל

הרב זמיר כהן מוסיף שבתלמוד (מסכת סוטה לב ע"א) מפורט סדר המעמד הגדול של כריתת הברית בין עם ישראל לבין אלוקים: "ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל, והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע. הכהנים מקיפין את הארון, והלויים את הכהנים, וכל ישראל מכאן ומכאן. שנאמר: (יהושע פרק ח, לג): "וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה', כַּגֵּר כָּאֶזְרָח. חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה". הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה: 'ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה', ואלו ואלו עונין אמן. הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה: 'ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה', ואלו ואלו עונין אמן. עד שגומרין ברכות וקללות. ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח, וסדוהו בסיד, וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון".

מכאן חשיבות הממצא שנחשף בהר עיבל, זהו ההר שכלפיו הופנו הקללות, ובו מוזכרת המילה 'ארור' פעמים רבות, בדיוק המילה הכתובה בתורה בנוסח הקללות.

לשאלתנו, מה היתה מטרת הכותב והאם באמת מדובר בקמע של קללות, משיב הרב זמיר שככל הנראה, הכותב התכוון להזכיר לעצמו את אשר שמע בהיותו עומד על הר גריזים באמצעות כתיבת המילים החריפות שהופנו לעבר שבטו, במעין לוח שילווה אותו לכל ימי חייו. לכן השם 'קמע' אינו נראה נכון במקרה הזה. 'קמע', בהגדרתו הנכונה, נועד לשמירה. "יש לזכור שכל מצוות התורה היו חדשות לעם שיצא מעבדות במצרים, והיה עליהם להסתגל ליעדם החדש כממלכת כהנים ועם קדוש לה', כך שאין בכך פלא שהיה מי שביקש לשמר לעצמו תיעוד מחזק ממעמד כריתת הברית עם ה', בפרט לאחר שנוכחו לראות בעיניהם את ניסי המדבר", אומר הרב. "יתכן שהיו עוד רבים שכתבו לוחות כאלה ונשאו את הכתובת עמהם בהמשך דרכם ליישוב הארץ, בעוד שכתובת זו נפלה מבעליה עוד בהיותו עומד על ההר".

הרב זמיר מוסיף: "מאחר שבכתובת לא ציין הכותב באיזה מקרה או על מי תחול הקללה, ההשערה הראשונה שעלתה בדעתי היתה שיתכן שכנגד כל פסוק של קללה שהוא שמע, ציין לעצמו רק את מילת הקללה לתזכורת. כאומר לעצמו: 'זכור! ארור תהיה תעשה כך, ועוד ארור אם תעשה כך, ותמות אם תעשה כך, שהרי עם מי שברא אותך וחייך נתונים בידו, אינך יכול לשחק משחקים'. לשם כך ביקשתי לדעת כמה פעמים כתובות מילות קללה בכתובת הזו, ולבדוק במקביל כמה מילות קללה כתובות בתורה בפרשת מעמד הר עיבל. לשם כך האזנתי לדברי פרופ' גליל כשהוא מקריא את מלוא המילים הכתובות בכתובת. ספרתי את מספר הקללות שהוא הקריא, בסך הכל 12 מילות קללה של לשון ארור ומוות. בבדיקת פרשת מעמד הר עיבל שבתורה, דברים פרק כ"ז, מתברר כי המילה 'ארור' כתובה בדיוק 12 פעמים. שהרי הברכות והקללות שבפרק כ"ח, אינן שייכות למעמד הר עיבל".

את כתיבת שם ה' בכתובת במילה 'יהו' ולא הוי"ה ככתוב בתורה, מסביר הרב זמיר על פי ההלכה שיש לנהוג קדושה בשם הוי"ה, ולכן כאשר היו כותבים את השם הקדוש בכתבי חולין - נזהרו שלא לכותבו במלואו אלא בהשמטת האות ה'. זו הסיבה, מוסיף הרב, ששמות רבים בתנ"ך מכילים את שלושת האותיות הללו כגון: יהויכין (כמו ה' יכין), יהויריב (ה' יריב את ריבי), יהורם, יהוידע ועוד.

במסיבת העיתונאים בה נחשף פענוח הקמע השתתפו הארכיאולוגים סקוט סטריפלינג, פרופ' גרשון גליל מאונ' חיפה, פיטר גרט ואן דר וין, ג'ונס גטנברג מהאקדמיה למדעים של צ'כיה ומומחים נוספים בפענוח טקסטים עתיקים. הארכיאולוגים ציינו כי הכתובת על הקמע, אשר פוענחה, מאששת את הסברה של זרטל אשר תיארך את אתר מזבח יהושע לשנת 1300-1200 לפנה"ס. גם הקמע תוארך לתקופת הברונזה המאוחרת, לשנת 1200 לפני הספירה.

הממצא התגלה, כאמור, במזבח יהושע, והוא מהווה עדות מרגשת למעמד שהתקיים במקום לפני כ-3,300 שנה, בעת שישראל יצאו ממצרים.

יוסי דגן ראש המועצה האזורית שומרון, מסר: "לא ניתן להפריז בחשיבות הממצא הזה לעם ישראל לדורותיו ולמדינת ישראל. קיבלנו דרישת שלום מיהושע בן נון ומעם ישראל בתקופת התנ"ך, הוכחה נוספת לקשר הבלתי ניתן להתרה בין עם ישראל לשומרון ולארץ ישראל. אנחנו כמועצה נמשיך לפעול כדי לשמר את המקום ודורשים מהרשויות להידרש לנושא ולדאוג להגן על המקום".

תורת ישראל - הספר שהנחיל לאנושות את הערכים האוניברסליים ששינו את פני העולם, הספר שניתן באש בקולות ובברקים לעם שלם שהיה נוכח במעמד הר סיני. מה מקורו? מי כתב אותו? ומהו סוד עוצמתו לעומת ספרים אחרים? כל זאת בהרצאתו המרתקת של הרב זמיר כהן: