הבטחתי לפרסם: אמרתי תודה על זה שלא נפקדתי בילדים - ונושעתי

אמרתי תודה ונושעתי - והבטחתי לפרסם:

אני נשואה באושר כבר ארבע שנים, וכבר בתחילת הדרך - נתקלנו בקשיים גדולים להרות. 

למרות שהתחלתי את התהליך בגיל 26, הרופאים לא נתנו לי הרבה תקווה. "הפרופיל ההורמונלי שלך לא תקין, ותוסיפי לזה את השרירן שלך ברחם ואת זה שייצור הביציות שלך לא תקין - בקיצור, המצב לא משהו", הם אמרו. 

אבל אני התעקשתי להחזיק באמונה. 

ידעתי שלהישבר זו לא אופציה בשבילנו. שנינו באים מהעולם הדתי, ויודעים ערכה של אמונה מהו. אחרי כל ביקור רופא, אחרי שסיימתי לבכות ולדבר עם ה', הייתי מרימה את עצמי במחשבה ואומרת לעצמי דברים טובים: "את תזכי", "יהיה לך", "הייפלא מהשם דבר", "השם הוא כל יכול, הוא יכול לשנות את המצב שלך בשנייה", ועוד. 

שמעתי על סיפורים שבהם רופאים גסי רוח אמרו לנשים 'כשיהיו לי שערות על כף היד, יהיו לך ילדים'. זה הפחיד אותי מאוד 'ליפול' על רופא כזה, והייתי מתפללת לפני כל פגישה, שהרופא לא יגיד לי דברים קשים. שיהיה נחמד. שיצייד אותי בכוחות ולא ייקח אותם ממני. 

אחרי כל פגישה עם רופא, הייתי לוקחת פסק זמן מהעבודה ויום שלם רק עושה התבודדות ומדברת עם השם. מספרת לו את כל מה שיושב לי על הלב, את כל מה שכואב לי, את כל מה שרע לי - עד שנתקלתי בשיעור על חשיבות ההודיה גם כשקשה ורע, ושם החיים שלי השתנו. 

התחלתי להודות על הרופאים. 

התחלתי להודות על הטיפולים. 

התחלתי להודות על מילים קשות שאמרו לי. 

התחלתי להודות על זה שאין לי ילדים. 

התחלתי להודות על זה שאני לא יודעת מתי זה יסתיים. 

ובעיקר נכנעתי לרצון השם. הייתי אומרת לעצמי מלא פעמים "אם זה רצון השם, זה גם הרצון שלי - עשה רצונך כרצוני", ומתפללת שאזכה לילדים צדיקים וטובים. זה היה החלום שלי כל החיים להיות אמא ולהעניק מהאהבה שלי, מהתובנות שלי ומהעולם הפנימי העשיר שלי - לילדים. ליצור חיים שלא היו כאן לפני, יצירה שהקב"ה יתגאה בה ויהיה חלק ממנה. 

שהרי כתוב - שלושה שותפים באדם, אז הכנסתי את הקב"ה להיות השותף השלישי ביני לבין בעלי, והשתדלתי לעשות דברים שמשמחים אותו. 

לפני שנה, אחרי שלוש שנות המתנה להריון הנכסף -  עשיתי בדיקת הריון ו'חשכו עיניי'. המקל, שבמשך שלוש שנים הראה רק פס אחד, הראה שני פסים ובישר לי שאני בהריון. נקלטתי. באופן טבעי, למרות כל התחזיות 'שלהם' - אלו שנמצאים בצד האחר, ולא באמת מבינים שהקב"ה יכול לשנות הכל אם הוא רק רוצה. 

מעולם לא הייתי אדם שרודף פרסום ואין לי צורך בזה, אבל אני יודעת כמה שזה יכול לעשות טוב לנשים אחרות שנמצאות באותו ניסיון, ואני רוצה לחזק אותן מהניסיון האישי שלי ולבקש מהן לא להתייאש - ולא משנה כמה זמן הן כבר מנסות, בנות כמה הן, או עם אלו בעיות רפואיות הן מתמודדות. 

לי הרופאים אמרו שאין סיכוי בכלל, והציעו לנו כבר בהתחלה לשקול תרומת ביצית. רצינו לנסות קודם בדרך טבעית, ולא התאכזבנו. היום אנחנו חובקים ילד מקסים, שהוא כל העולם שלנו. קראנו לו יוסף חיים, כדי שיוסיף לנו את ברכתו וירבה לנו חיים נוספים, שנזכה בזכותו להביא ילדים נוספים לעולם. 

ומכם אני מבקשת: תגידו תודה. כל יום, כל היום. התודה מקרבת ומשביחה את הישועה, וגם עוזרת לנו לקבל פרופורציות על הניסיון הקשה הזה.