הרב ראובן אלבז: איך עבד יכול לברך "שלא עשני עבד"?

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר" (י"ב, ב').

ה"אור החיים" הקדוש מבאר פסוק זה בדרך רמז על הגאולה העתידה, וזה לשונו: "עוד ירמוז הכתוב על כנסת ישראל, אשר מצינו שנקראת 'אשה' בדברי הנביאים, דכתיב (ישעיהו נד) 'ואשת נעורים' וכו', ועליה אומר הכתוב: 'אשה כי תזריע', פירוש: הזרעת מצוות ומעשים טובים, על דרך אומרו (הושע י', י"ב) 'זרעו לכם לצדקה'. 'וילדה זכר', פירוש: תהיה הולדתה זכר.

"כי בחינת הזכר היא בחינה עליונה מבחינת הנקבה. והודיע הכתוב, כי אם כנסת ישראל תזריע, ודאי שתוליד הדרגות עליונות וכו'. ויכוון להבדיל בין הגאולה המחוכה לגאולה שעברה של מצרים, שהיו ישראל ערום ועריה, אבל הגאולה העתידה תהיה באמצעות זכות ישראל, ותהיה הגאולה בבחינת זכר, ועמדה לנצח".

ישנם שני סוגי גאולות: גאולה בחסד, שאינה עומדת ומתקיימת לעד, וגאולה בזכות שהיא גאולה עולמית.

גאולת מצרים היתה בחסד, שהרי הקב"ה הוציא את ישראל משם בעת שרובם ככולם היו עובדי עבודה זרה, כפי שדרשו רבותינו (ויקרא רבה כ"ג, ב') על הפסוק "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹקִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי" (דברים ד', ל"ד) - "הללו (המצרים) עובדי עבודה זרה, והללו (עם ישראל) עובדי עבודה זרה, והיו שקועים במ"ט שערי טומאת מצרים, שנאמר (יחזקאל ט"ז, ז'): "וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה" - ללא מעשים טובים, ולכן גאולה זו לא היתה שלמה, וברבות הימים נחרב הבית וגלו ישראל מעל אדמתם.

אולם הגאולה העתידה תהיה בזכות, בחינת "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר", שהוא חזק ויציב, כך גם הגאולה תהיה חזקה ותעמוד לנצח, וזאת באמצעות זכויותיהן של עם ישראל בלימוד התורה, תפילות להחשת הגאולה ונתינת הצדקה וריבוי החסדים, וכמו שנאמר (ישעיה י"א, כ"ז) "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".

"התנערי מעפר קומי" - לאחר השואה

אנו מצויים בשלב בו אנו מייחלים ומצפים לביאת משיח צדקנו ולגאולה השלמה – ואף על פי שיתמהמה עם כל זה נחכה לו בכל יום שיבוא.

אי אפשר להתעלם מן הניסים הגדולים שחווינו על בשרנו – בהשתקמות המופלאה של עם ישראל לאחר אימת השואה הנוראה. דורנו הוא דור שקם מתוך ההריסות, מתוך שפלות עד התהום והשפלה שאין כמוה! מתוך המשרפות, מתוך הכבשנים - פתאום צמחו אודים מוצלים מאש. מעין מעמד של תחיית המתים.

העץ הזה, שהיה בתוך האש, קם וצומח ומוציא פירות חדשים, ואנו, המתבוננים בו, היינו כחולמים...

בעלזא כמעט כולה נכחדה, גור כמעט כולה נכחדה. חסידיות גדולות, שלכל אחת היה קהל עצום של חסידים כמעט חלפו ובטלו מן העולם. אך פתאום הגיע איזשהו ייחור אחד קטן מהעץ הגדול... בן בתו של האדמו"ר, נכד של האח, והנה הוא קם, צץ, ומקים מחדש חסידות של אלפי חסידים! לא יאומן איך הצילו את האדמו"ר מגור... מי חלם אז שחסידות גור תקום בחזרה, ותהפוך לְמַה שהיא כיום!...

בית המדרש הענק של חסידות בעלזא בפולין, שהכיל אלפי מקומות, היה למאכולת אש. את האדמו"ר מבעלזא הצליחו להציל בדרך פלאית. הוא הגיע לכאן לבדו, ללא אשה וילדים. אף אחד לא חלם שעוד יצא משהו ממנו. נדמה היה שחסידות בעלזא המעטירה נקברה ואיננה. ופתאום רואים את בעלזא של היום, איזה פאר, איזה הדר... 'קרית בעלזא' בעיר זו ובעיר אחרת, אלפי חסידים ובני משפחותיהם...

כך גם ויז'ניץ, וצאנז, וסאטמר... אף אחד לא חלם שעוד ישובו, ואתה עומד ומשתאה מול הצמיחה האדירה שמול עיניך, ואינך מבין איך קרה הדבר.

בפולין חיו קרוב לשלושה מיליון יהודים. היו שם עיירות שלמות של יהודים, שטיבלאך, ישיבות, תלמודי תורה, חנויות וחיי מסחר – ופתאום הכל נמחק! בלילה אחד שרפו שם אלף בתי כנסת, בנייני פאר והדר!

כך ארע גם בהונגריה וברומניה – אירופה כולה עלתה בלהבות, לא נותר ממנה מאומה. היו אנשים שאמרו: זהו, הכל נגמר... מי יודע אם עם ישראל ישרוד עוד כמה שנים...

והנה הכל צמח ועלה ופרח מחדש.

רואים את בני ברק, בלי עין הרע! עיר גדולה לאלוקים עם עשרות ומאות אלפי תושבים יראים ושלמים. ישיבות קטנות וגדולות, בתי כנסת, כוללים... הכל שוקק חיים. בשתיים בלילה מרגישים כמו שתיים בצהריים...

כך גם ירושלים – זכרון משה, בית ישראל, גאולה, בוכרים, אור הצפון, קרית צאנז, סנהדריה, רמות אשכול... שכונות מלאות עם בתי כנסת שבהם מניין רודף מניין. וכך גם בקרית ספר, מודיעין עלית, עמנואל ועוד.

מי חלם? מי מילל ומי פילל שנזכה לחזות בדבר כזה?!

וכל זאת למרות כל הקלקול שהיה – למרות השומר הצעיר, מפא"י, המערך והליכוד, והלפידים הבוערים...

היכן הם כיום כל הקיבוצים? אם מתמזל מזלם הם מצליחים להקים בקיבוץ איזשהו בית הבראה – מלון לחרדים שיבואו אליהם לנפוש...

ולא רק מאירופה קמו אודים מוצלים מאש – גם במשפחות חילוניות כאן בארץ החלו תהליכים של חזרה לשורשים. בנו של אחד המנכ"לים מקיבוץ של השומר הצעיר, מפקד טייסת - חזר בתשובה. הוא לומד תורה, שומר שבת כהלכתה, נשוי ובעל משפחה לתפארת. לא יאומן כי יסופר!

הנה, למשל, תפרח. לפני יותר משלושים וחמש שנה, במושב נידח בנגב הוקמה ישיבה של שמונים בחורים. המושב התנגד בתוקף, וקבע שעליהם לפנות את המקום משום שהם מפריעים לשלוות בני המושב. הגיע אלי אחד מהתושבים שדווקא תמך מאד בישיבה, והתחנן בדמעות: "כבוד הרב, תעשה משהו, תדבר איתם שלא יסלקו את הישיבה! הם מוכנים לשמוע אותך!".

נסעתי לדרום, לפשיטה תורנית באופקים, ובדרך עברתי במושב תפרח, שם נועדתי עם חברי הועד, ודברנו. אמרתי להם: "אינכם יודעים איזו זכות תהיה לכם לעולם הבא! בואו נעשה ביניכם שלום! תנסו להסתדר!".

והיום – מאותם שמונים בחורים צמחה ישיבה עם שמונה מאות בחורים, ויש לישיבה גם סניף, ותלמוד תורה... הבחורים יושבים שם ושוקדים על התורה יומם ולילה, מסכת אחר מסכת, בידע ובעמקות מופלאים. אין להם פלאפונים, ואוטובוסים מיוחדים לוקחים ומחזירים אותם, בלי להיחשף לטומאת הרחוב.

ותפרח זו רק דוגמא אחת מכלל הישיבות. יש את ישיבת חברון, פוניבז', ברכפלד... מאות בחורים. כוללים של אלפי אברכים.

כל זה צמח מתוך השואה הארורה. מתוך האפר.

אין ספק שהקב"ה מחולל לנגד עינינו מעשה נס – "וילדה זכר"! לעם ישראל יש כח להיות בגדר 'יולדת', להיות משפיע ולא מושפע בלבד.

כנסת ישראל זרעה מצוות ומעשים טובים, וכבר לימדנו ה"אור החיים" הקדוש "כי אם כנסת ישראל תזריע, ודאי שתוליד הדרגות העליונות"!

הנשמה היהודית משועבדת רק לבוראה

שרידי השואה שהיו בגיל חמש עשרה, כיום הם בני תשעים שנה. הם מספרים, כי לא חלמו שיישאר קיום לעם ישראל, אבל עם ישראל חי וקיים ואף אחד לא יכול להזיז אותו, ובזכות מסירות הנפש שלו לקיום המצוות זכה לנס ופלא!

לפנות בוקר, לפני שיצאו לעבודת הפרך, השכימו היהודים קום כדי להתפלל. אחד מאותם יהודים יראי שמים התחיל לברך ברכות השחר. "ברוך אתה ה' שלא עשני גוי, ברוך אתה ה' שלא עשני עב...". פתאום הוא נתקע ולא הצליח לסיים את הברכה. שלא עשני עבד? מה הוא אם לא עבד נרצע לנאצים הארורים? איך אפשר לברך שלא עשני עבד?!

הרב שעמד לצדו אמר לו: "תמשיך!".

"לא יכול, כבוד הרב" – החזיר לו – "איך אפשר לומר 'שלא עשני עבד', כשאני עבד נרצע, מושפל עד עפר? אדרבה, שהרב יסביר לי!".

אמר לו הרב: וכי סבור אתה שבברכת 'שלא עשני עבד' מכוונים אנו על הגוף? חלילה וחס! אנו מתכוונים לנשמה היהודית הנמצאת בקרבנו. הנשמה הטהורה שלא תכבה לעולם. הנשמה שלנו איננה עבד של אף אחד, ועל כך אנו מברכים 'שלא עשני עבד'! הם עבדים לתאוות השפלות שלהם, ואנחנו עבדים לבורא העולם! גופנו עובד להם, אבל נשמתנו משוחררת לנצח!".

כשמוע היהודי את דברי הרב, פרץ בריקוד של שמחה ובירך באושר "שלא עשני עבד". הוא רקד על הנשמה היהודית הבוערת בקרבו, שאינה משועבדת, ולעולם אינה מרכינה את ראשה!

(מתוך "משכני אחריך" ויקרא, עיין שם עוד בעניין זה בתוספת סיפורים ומשלים).