"גל הטרור לא הולך להיפסק": שיחה כאובה עם העיתונאי יאיר קראוס

"אני לא מופתע כלל מגל הפיגועים שתוקף אותנו לאחרונה", אומר העיתונאי יאיר קראוס, כתב לענייני צפון המתגורר בעכו, ובמשך השנים האחרונות הפך להיות זה שחושף שוב ושוב את מצב הטרור בערים המעורבות ובכלל ברחבי הארץ. דואג שלא יישכח. שלא יתעלמו ממנו.

בין פרסומיו תוכלו לראות אייטמים וחידושים על אירועים שהתקשורת הכללית כלל אינה מתעכבת עליהם. הדבר בלט בפרט בתקופת הפרעות דאשתקד – כאשר הוא הקפיד לדווח יומם ולילה על מה שהתרחש בערים המעורבות. גם כשזה היה פחות נעים ונוח לצד הישראלי. כעת הוא מתריע: "גל הטרור הנוכחי לא ייפסק, אם מדינת ישראל לא תתעשת ותחליט לעשות מעשה כדי לעצור אותו. אנחנו נמצאים במצב מסוכן מאוד, חייבים שיהיה כאן מישהו שיבין את המשמעות וייקח את הטיפול לידיו".

(צילום: אשר שושן)

פרעות, פיגועים וטרור

למה אתה טוען שאינך מופתע מגל הטרור?

"כבר בשנה שעברה, כשהסתיים  מבצע שומר החומות, היה ברור שזה לא ייגמר בעכו, בלוד ובערים מעורבות אחרות",  מבהיר קראוס, "כל מי שקצת עוקב אחר ההתפתחויות הבין שההצלחה האדירה של המתפרעים באותם ימי פרעות והרס, תוביל לאפקט שילך ויצטבר, ויתפוצץ שוב בחודש הרמדאן הבא על כולנו לרעה. זה היה צפוי מראש. לחלוטין".

כשקראוס מדבר קולו שקט. הוא לא מתלהם. לא צועק. אבל הכאב על המצב שנוצר, זועק ממעמקי גרונו. "כיום כולנו מבינים שהמשטרה כשלה בהגנה על חיי היהודים, ואם חשבנו שבתי המשפט יהיו אלו שיגוננו עלינו – נוכחנו לראות שגם הם לא ממלאים את התפקיד. אין דין ודיין, אין דין וחשבון. נוצרה כאן תחושה שהצד שלנו הוא המופסד, והופך להיות זה שבעורף, ואילו הצד השני מחליט מתי להתחיל לתקוף ומתי להפסיק, לפי מה שנראה ומתחשק לו".

אבל צה"ל הרי יצא במבצע שומר החומות. איך אתה מסביר את זה שהוא לא הועיל מספיק?

"מבצע? אני לא סבור שאפשר לכנות את זה כמבצע. הערבים סיימו לרצוח ולעשות לינצ'ים ביהודים ברחבי המדינה, וברגע שהתחשק להם – הם הפסיקו את הפרעות. אין שום קשר לפעילות של צה"ל. באופן אישי קלטתי את זה כשהסתובבתי בימי הפרעות בעיר מגוריי – עכו. ראיתי נחילים של ערבים שטופי שנאה עם עיניים אדומות ותאוות לינצ'ים ביהודים, שחוללו נזק אדיר ופגעו בכל מה שאפשר מידי יום ביומו. זה לא משהו שאפשר למגר באמצעות מבצע חד פעמי. ברגע שהטיפול לקוי מהשורש ואף אחד לא עושה את תפקידו, שום מבצע לא יוכל לעזור".

יחד עם זאת, קראוס מבקש להדגיש שכמובן לא כל ערביי עכו הם מחבלים, גם לא בערים מעורבות אחרות. "אני ראיתי מאות כאלו, אבל צריכים לזכור שבעכו חיים יותר מ-20 אלף ערבים, והמחבלים הם עדיין מיעוט מתוכם. זה מורכב, כי קשה להבדיל ביניהם. אין שחור ולבן, זו גם הסיבה שחשוב כל כך שתהיה מערכת שפועלת היטב ומטפלת בכל התופעות הבעייתיות שצצות, ותאמינו לי שהן ימשיכו לצוץ. אין להן סיבה להיפסק".

(צילום: אשר שושן)

היקף חסר תקדים

בוא נדבר באופן אופרטיבי. כיצד היית מצפה שהממשלה תנהג? איזה כלי לדעתך יכול להיות יעיל?

"קודם כל הייתי מצפה שהמשטרה לא תכיל את האירועים, ולא תאפשר לערבים במשך ימים שלמים מבוקר עד לילה לבזוז, לרסוס ולהרוס, כשהם הופכים כל לילה לליל הבדולח. אנשים לא מבינים אפילו מעט מן המעט של מה שחווינו באותם ימים, אבל בעכו יש יותר מ-60 עסקים, צימרים, חנויות, גלריות, ספינות ויאכטות – וכל דבר ששם שמיים ושם יהדות מוזכרים עליו, עלה באש. אז איך אפשר להתעלם?"

אנשים באמת לא מודעים להיקף של הפרעות...

"נכון, זה לא חדש לי. אני הייתי היחיד שדיבר וסיפר על זה. מצאתי את עצמי לגמרי לבד במערכה, כאשר בכל שבוע מתקיימות הפגנות המוניות לתמיכה במחבלים, וכשמתרחשות שוב ושוב הצקות ותקיפות אנטישמיות נגד ילדים, נשים וזקנים יהודים. אף אחד לא סיפר על זה, והרגשתי תחושת אחריות עצומה. הבנתי שאם לא אהיה מספיק ערני למה שקורה ולא אדאג לחשוף את הזוועות – אז האירועים יעברו מתחת לרדאר, מבלי שאף אחד יתעורר ויגיד: 'תראו מה קורה פה'".

ואולי דווקא ההתעלמות יכלה לסייע? הרי לפעמים התקשורת היא זו שמלבה את הפיגועים וגורמת לאווירה מתסיסה..

"אני לא חושב שמחבלים צריכים את התקשורת שתלבה אותם כדי לתקוף. התקופה בה אנו מצויים מאופיינת בהסלמה ובהסתה. יש כל כך הרבה רשתות חברתיות שמסיתות, ולא צריכים את הכתבה העיתונאית כדי לגרום לערבים להשתלח ביהודים. התפקיד העיקרי שנותר לתקשורת הוא לדרוש ביטחון, לפקח על מה שנעשה בשטח ולוודא שמערכת הביטחון והמערכת הפוליטית עושות את תפקידיהן כהלכה". 

(צילום: אשר שושן)

כשהמיעוט מתחיל לשלוט

על התוצאות העגומות מדבר קראוס בכאב רב: "נוצר מצב בו יש בארץ רוב יהודי שחי במשך שנים בתודעת מיעוט נרדף ובתחושת פחד ואימה מהערבים. כל זאת במקום שהוא ירגיש בעל הבית, כפי שאכן מגיע לו. זה לא שאני מתעלם מכך שגם לציבור הערבי מגיעות זכויות, מובן שרבים ממנו נחשבים אזרחים לכל דבר, חלק מהחברה הישראלית. אך מגיעות להם זכויות של מיעוט, ולא של רוב. כי המדינה היא יהודית".

אתה חושב שאם נתניהו היה בשלטון, המצב היה נראה אחרת?

"קשה לי להשיב על כך. הרי מבצע שומר החומות נערך בימיו של נתניהו, וכפי שציינתי אני רואה במבצע הזה לא יותר מתשובה מגומגמת לפשעי הערבים. אבל בואו לא נשכח שזה קרה בימים של כאוס פוליטי, ולא בטוח שנכון להתייחס לאירוע שהתרחש בזמן שכזה כדי להסיק מסקנות. הייתי מציע לבחון את 15 שנות שלטון נתניהו, שהיו עוד לפני תקופת הכאוס. כפי שניתן לראות – גם בזמנו התנהלה מערכת המשפט לפעמים בצורה רקובה, היא הקלה עם פושעים ומתפרעים ולא תמיד הצליחה לייצר כושר הרתעה. לפעמים התחושה היא בסגנון של 'וזכרנו את הבשר במצרים', ומנותקת קצת מהמציאות.

"מה שכן – אני משער שאילו ממשלת נתניהו הייתה היום, היא הייתה יציבה יותר, ללא סמלים כל כך קיצוניים שרואים במתנחלים אויבים, ועסוקים בדיבור נגד ה'איום הדתי' וה'גרעינים התורניים', שלדבריהם הם אלו שמהווים את הסכנה למדינת ישראל. דיבורים כאלו הם לא רק אבסורדיים, אלא גם מחוללים לנו נזק עצום. באופן אישי אני חושב שהושמעה בזמנו ביקורת קשה על נתניהו, אך כיום יש רבים מן העם שמתגעגעים אליו. נראה שמשהו בהופעה שלו היה יציב יותר, אחראי יותר".

אתה חושש ממה שהולך להיות בעתיד?

הוא חושב לרגע, ומשיב: "כן, אני חושש מאוד. אני מרגיש שהגענו לתקופת ריאקציה בה הכל הולך והופך לקיצוני, בפרט שבין חברי הקואליציה של היום ניצב מנסור עבאס, שכידוע, כמו יתר הדמויות המובילות בציבור הערבי – אינו לוקח אחריות ונלחם בפשיעה ובמלחמה של הערבים. אז בוודאי שזה מדאיג אותי, אני חושש מאוד מכך שאנו עומדים לפני גל טרור קשה ומסוכן".

(צילום: אשר שושן)

לקחת על עצמך כמלאכת חיים לדברר את כל האירועים האלו. אתה לא חושש?

"לחשוש? לגמרי לא. אני אדם מאמין ולא חושב שעלול לקרות לי משהו בגלל שאני עסוק בליידע את הציבור. להיפך, אני רואה את תפקידי כשליחות – להזהיר ולהתריע.

"בכל פעם מחדש אני קולט עד כמה שהתפקיד הזה הוא קריטי. כך למשל היה לפני כמה שבועות כשרואיין בערוץ הכנסת פעיל חברתי, יו"ר תנועה לזכויות האדם בחברה הערבית. כשהוא נשאל אם הערבים עשו לינץ' באלעד ברזילי בעכו, הוא ענה לה בפנים רצינות ומלאות כנות: 'לא'. בזמן שלכולנו ברור שזהו שקר. אז בזמנים כאלו, כשהשקרים נפוצים ואין שום בושה מכלום - אם אנחנו לא נעמוד ונשמיע את הצד הנגדי, נגיע למקום בו לא יהיה לנו עוד סיכוי להשתקם".

ולסיום, יש לך אולי משהו אופטימי שיכול ללוות אותנו?

"תמיד חשוב להיות אופטימיים ומותר לנו להיות כאלו. אני ממליץ לכל האזרחים המודאגים להבין שאנו מצויים כעת בתקופה מורכבת, בה המציאות נשמעת קשה והיסטרית. אבל אנחנו נמצאים רק בעמוד מסוים בספר, ורואים רק את הנקודה העכשווית. ייתכן מאוד שאם נדפדף כמה עמודים קדימה נראה שהכל נעשה טוב יותר, וזו גם התקווה הגדולה שלי".

לך תספר את זה למשפחות שיקיריהן נרצחו או נפצעו בפיגועים האחרונים...

"נכון, אין לי מה לומר לאותן משפחות. ליבי איתן, ואין דבר בעולם שיוכל לנחמן. אבל צריך לזכור שהמלחמה תמיד הייתה חלק מאתנו, ובסופו של דבר אנחנו עם הנצח, ולא מפחדים מדרך ארוכה. בעזרת ה' עם תפילות ותגובות נכונות, עוד נזכה לראות שיפור גדול, והלוואי שזה יקרה בקרוב".