"עוד כמה שעות ליל הסדר, ועדיין לא הכשרתי את הכיריים"

חמש בבוקר. עוד כמה שעות ליל הסדר, והבית של תמר בן דיין (שם בדוי) נראה לה כמו תוהו ובוהו וחושך על פני תהום.

המחשבה הראשונה שעולה בראשה מיד עם הקיצה משנתה הטרופה היא בעצם אותה המחשבה שנשארה אצלה בראש בליל אמש: איך היא בכלל מתחילה לנקות את המקרר על קצות האצבעות מבלי שילדיה הקטנים יתעוררו?

היא מפחדת מהם כאילו הם האויב, ממש כך: הילדים החמודים, האהובים והמתוקים שלה הם הדבר האחרון שהיא מסוגלת לראות עכשיו. אמיתי. 

תמר מנסה לחשוב.

היא מנסה לנשום.

היא לא מצליחה, אז היא יוצאת אל הגינה השקטה, לאחר שגייסה את שארית כוחות הנפש שלה כדי לנסות להכין לעצמה כוס תה של בוקר.

כן, הגינה באמת שקטה, אבל יש לה רעש גדול בראש.

"אולי יש עוד אנשים ערים בשעה מוקדמת שכזו, והם יוכלו לחלוק איתי את הבעיה הזו?", חושבת תמר.

"מה, תמר – קרה משהו?", אחותה עונה מעבר לקו השני. ניכר שהצלצול העיר אותה משנתה.

"לא... הכל בסדר", היא מגמגמת, ומנסה להשמיע צחוק מעושה. "חשבתי שגם את ערה בשעה הזו של הבוקר".

היא מתחרטת, מנתקת את השיחה, ומנסה לעודד את עצמה שהיא ילדה גדולה, ושהיא יכולה להתמודד לבד עם החרדות שלה.

זה לא עוזר. לא עוברות כמה דקות, והיא מתגברת על הבושה שמא היא מטרידה שוב את הבריות, ומנסה להתקשר לחברתה הטובה.

(צילום: shutterstock)

"אני אוהבת מאוד את החגים, אבל גם מפחדת מהם מאוד"

"אני לא זוכרת האם חברה שלי ענתה, אבל אני זוכרת שהייתי באי שקט גדול. בלילה שעבר נרדמתי מאוחר מאוד. כמה שעות לפני כן בעלי הבין את המצוקה שלי, וניסה לעזור ככל יכולתו בכוחותיו האחרונים. אפילו גיסתי, שהיא אחותו, הגרה בשכנות אלינו, אמרה לנו שאנחנו נראים 'גמורים'.

"לדעתי היא התכוונה לכך שניכר עלינו שאנחנו מותשים, אבל למעשה, אני הייתי ממש 'גמורה' מבחינה נפשית", משחזרת תמר.

זה נראה שהסבל הנפשי הגדול שלך בחגים משתלט לך על שמחת ההכנות החג.

"ממש כך. בכל חג, ובכל שנה אני נכנסת ל'כוננות ספיגה'. אני מנסה לדחות את הקץ, ולהשאיר את ההכנות לכל חג ליום המאוחר ביותר שאפשר. העיקר כדי לא להתמודד עם העובדה שהחג קרב ובא. זה נובע משתי סיבות עיקריות: אני דחיינית גם במשימות השוטפות של היומיום, והרבה דברים נעשים אצלי ברגע האחרון, אבל הסיבה העיקרית היא, שאני ממש מפחדת מהחגים.

"מה שמוזר הוא שאני אוהבת לחגוג כל חג וחג בישראל, ואני מחוברת למהות הרוחנית שלו, אבל למעשה, אני פוחדת מכל אחד מהם במיוחד. כל חג לפי אופיו ולפי הדרישות שהוא דורש ממני. בדמיון, כמובן".

איך ניסית לפתור את הבעיה שלך?

"הרבה דרכים של ארגון וסדר מצויות לי בראש: התייעצתי עם מומחית מעולה לסדר, וגם קראתי חומר מקצועי בנושא. בנוסף, אני בקשר טוב עם קרובות משפחה וחברות. כל אחת מאיתנו משתפת מעולמה כעקרת בית, ובהחלט אספתי רשימה מכובדת של עצות טובות וחכמות למכביר, אבל שום דבר לא משנה את העובדה שכשהפחד שלי מהחגים כבד מנשוא, הוא לא משאיר מקום לשום עצה שכלתנית ורגשית, טובה ככל שתהיה.

"מה שמוזר עוד יותר הוא שאני אדם עם מודעות עצמית גבוהה מאוד. עבודת מידות ופיתוח האישיות הם דברים שבראש סדר העדיפות שלי בחיים. זכיתי לקרוא ספרים מצוינים על עבודת המידות, על בניית האישיות ועל אמונה. צפיתי בהרצאות של הרב זמיר כהן בנושא, ובאופן כללי אני פועלת לשיפור הקשר שלי עם הקב"ה ועם בריותיו. אפילו בין שאר עיסוקי – אני מאמנת באמונה, ומלווה נשים ונערות בדרך כיצד לחיות חיי אמונה שמחים, ובכל זאת – דבר אחד היה חסר: לא ידעתי שאני סובלת מחרדה. חשבתי שאלו רק מקטעים קצרים ברמות עוצמה שונות, מחג לחג ומשנה לשנה. השיח הציבורי הכללי סביב ההכנות לחגים נסוב לעיתים על לחץ ומתח, אז חשבתי שאני בחברה טובה", מסבירה תמר.

(צילום: shutterstock)

"רק השנה, לאחר טיפול חירום נפשי שהגעתי אליו, הבנתי סוף סוף שהחרדה מנהלת כל תחום בחיי, ובין השאר, היא מכתיבה לי בעוצמות שונות את קצב ההתקדמות שלי בהכנות לחגים, לשבתות ובהכנות לאירועים משפחתיים שונים, וכן על זה הדרך.

"למעשה, אני חיה כך לא רק בחגים. הכל אני דוחה לרגע האחרון, ואני לא אדם עצל כלל וכלל. להיפך. אני משקיעה אנרגיות כפולות בביצוע משימות היומיום, ונדמה לי שהתוצרים מעטים בהשוואה לאדם רגיל בעל חרדות מעטות, שכמעט שלא משפיעות עליו. המאבקים שמתחוללים אצלי בראש מתחילת היום ועד סופו הם עצומים. הם תופסים נפח ענק אצלי במוח ובלב.

"בהכנות לשבת זה פוגש אותי בעוצמות גבוהות יותר, ובחגים - אין לי מושג אף פעם באיזה מצב נפשי אהיה במהלך ההכנות לחג כלשהו".

מה בחדר העבודה? מחבת לא נקיה, כובע ליצן, ערמות של ציורי הילדים, שקיות וחטיפים

אחד החדרים בביתה של תמר הוא חדר העבודה שלה. מאחר שבשבת הוא לא פעיל, היא מבהילה אליו לקראת שבת את כל הדברים שאינם נחוצים למהלך השבת וש"מפריעים לה בעין", כך היא מגדירה את המצב.

"מיום חמישי בערך ועד כניסת השבת מושלכים אל חדר העבודה שלי באי סדר נוראי הפריטים הבאים: צעצועים מוקצים של ילדי, חטיפים ומתנות שהם קיבלו בקבלת שבת בגן, ושאין לי יכולת להתמודד עם ההתעסקות בהם במהלך ההכנות לשבת, מחבת שטיגנתי בה את הלביבות, ואין לי כבר זמן לשטוף אותה לפני כניסת השבת, ערמות של ציורים שהילדים הביאו היום (ובשבוע שעבר ולפני כמה חודשים) שעדיין לא מיינתי, כובע ליצן של פורים, והאמת היא שקרטון של הכלים של פסח נשאר בחדר העבודה שלי במשך יותר מחצי שנה, ממתין להעלאתו לבוידעם. כל אי הסדר הזה הוא שיקוף מדויק של המוח שלי. ממש שם בחדר העבודה שלי – שכמעט איש אינו נכנס אליו – שם מתגלים הסודות: משהו בנפש שלי מבולגן מאוד".

מרגישים שאתם זקוקים לייעוץ ולהכוונה רגשית? מכירים אדם שזקוק לעזרה נפשית? צוות המומחים המקצועי של מחלקת "נפשי בשאלתי" בהידברות ישמח לעזור לכם להתקדם אל עבר חיים איכותיים ומאושרים. התקשרו 073-333-3331 שלחו מייל  nafshi@htv.co.il או שלחו הודעת ווטסאפ למספר 073-222-1222

"אף אחד לא יודע את ה'סוד' הגדול שלי"

תמר מבקשת להדגיש שוב שממילא חדר העבודה שלה אינו מסודר גם בשאר ימות השבוע, כי בעיניה הוא מבטא את מי שהיא, גם בימות החול.

"זה החדר שהוא רק שלי, והוא הפָּנים שלי: בגלל שהתייאשתי, אני מסדרת אותו רק פעם בכמה חודשים. זה גלגל חוזר של אי סדר בראש שיוצר אי סדר בעיניים".

מסקרן לדעת איך נראה שאר הבית שלך.

"זה נשמע מוזר, אבל הבית שלנו נראה די מסודר, יחסית לאמא עם שלושה ילדים קטנים בגילאי 6, 4 ו-2. אפילו פעם אמרו לי שהבית שלי נראה מסודר.

"מי שיגיע לביתי, יראה שרוב הדברים מונחים במקומם, ומה שלא מונח במקומו נראה כתולדה של בית חי וקיים. העניין הוא שאף אחד לא יודע את ה'סוד' הגדול שלי: בכל רגע, במהלך היום ובסופו, העיניים שלי נתקלות בחפצים רבים ושונים, מטבע הדברים. את רובם הגדול של החפצים אני תוחבת לתוך מגרות כלשהן בארונות המצויים ברחבי הבית, כאשר הם לא תמיד מגיעים ליעדם המקורי".

כך, למעשה תמר מביאה את עצמה למצב שבו השידות, ארונות המטבח, מדפי הארונות בחדר הילדים, מחסן הגינה ועוד מקומות אחסון שונים ברחבי הבית נותרים כמעט ללא תחזוקה שוטפת במהלך השנה, כי אי-הסדר מתגבר ומתגבר בהם משבוע לשבוע.

"אף אחד לא יודע למעשה מה מתחולל בלבב פנימה של הבית: בתוך המדפים של הארונות. לאף אחד אין מושג מה אני משליכה לתוך המגירות השונות ברגעים של לחץ. הכל אני עושה כדי לא לראות אי-סדר בעיניים, אבל האמת היא שאני עושה לעצמי 'עבודה בעיניים'". היא מסבירה.

"החרדה שלי גורמת לי לחשוב שפעולה מסוימת תיקח הרבה יותר זמן ממה שהיא אמורה לקחת בפועל. אני דוחה את זה לרגע האחרון כדי לשרוד את ביצוע הפעולות היומיומיות השגרתיות, ואז כשנגמר הזמן, וצריך להתמודד כבר עם ביצוע פעולות כלשהן של ארגון וסדר – אני מנסה לפתור את הבעיה בכך שאני מבקשת להעלים אותה: אני דוחפת מהר קופסת פלסטיק, צעצוע או בגד כלשהו לאחת המגרות בארון המטבח, או בארונות הבגדים, כאילו אם אני לא רואה – משמע זה לא קיים".

(צילום: shutterstock)

איך זה משפיע על שאר בני המשפחה?

"מה שמוזר יותר הוא שבאותו ליל סדר, כשהתעוררתי מוקדם בבוקר עם מקרר טעון ניקוי - חגגנו ממש בשמחה. פשוט כל שלב ההכנות לליל הסדר היה מלווה בהרבה דאגות שהקפדתי לדחוק היטב היטב במסתרי הלב, ולהסוות באמצעות חיוכים לבעלי ולילדים הקטנים שלי, כדי לא לקלקל להם את שמחת החג.

"ממש הרגשתי שאני בהצגה. ברוך ה', אפשר לומר שכאילו עברתי את המשוכה הזו של החג ההוא, אבל הוצאתי אנרגיות מוגזמות כדי להילחם במפלצת החרדה, ועדיין אני לא מרגישה שיש לי ערובה להכנות רגועות לחג הבא.

"בכל חג ובכל שבת המערכה על הרוגע מתחדשת. זה תלוי, כמובן, בעצימות של המערכה, אבל יש מצבים שבהם היצר הרע כל כך חזק, ואני נחלשת כל כך, ואז נוצר מצב שבו אני מלחיצה את בני הבית. במקרים כאלה יש לי תכנית ברורה ומוגדרת בראש איך הדברים צריכים להיעשות, והחרדה שמנהלת אותי לא מאפשרת לי להיות רגועה איתם ולקבל שינויים בתכנת המקורית שהגיתי בראש.

"אף על פי שאני מסתירה את זה היטב: מחייכת, צוחקת ומשמיעה מוסיקה שמחה, אני יודעת שבעלי וילדי מרגישים בתדר הפנימי שלי שאני במתח ובלחץ נוראי מפעולות פשוטות".

המפנה הגדול: לנקות חלונות במוצ"ש בזמן שהילדים אוכלים ארוחת ערב בסלון

ממש במוצאי השבת האחרונה גילתה תמר משהו מופלא. בשבועות האחרונים, עצם ההכרה בבעיה שלה עזרה לה לצעוד צעדים ראשונים ומשמעותיים בדרך לפתרון: "כבר מהטיפולים הראשונים בנושא החרדה משהו בי השתנה. אמנם אני עדיין מתמודדת, אבל עצם ההבנה שלאישה מצליחה כמוני יש בעיה שמצליחה יותר ממנה – זה כשלעצמו מרפא".

התוצאות? לשמחתה של תמר, הן די מהירות. הנה מקרה שקרה במוצאי שבת האחרונה, שתמר מגדירה אותו כיציאת מצרים הפרטית שלה: כמעט כבכל מוצאי שבת, בעלה של תמר מסייע בהכנת ארוחת ערב לילדים. הוא משגיח עליהם עד לרגע ההשכבה לשינה, מטפל בהם במסירות ובאהבה ולרוב, הוא גם משכיב אותם לישון.

"בדרך כלל אני מסתובבת סביבם ומנסה 'לקדם ולייעל' את הנעשה. קרי, לזרזם לישון מוקדם ככל האפשר. כשהבנתי שהחרדה מפריעה לי, ואני מפריעה להם – פשוט הלכתי בנחת לאחד החדרים, ובספונטניות מפתיעה שלפתי את התריסים ואת החלונות, בקלילות שלא היתה לי מעולם, ממש בחיוך. ניקיתי את החלונות תוך חצי שעה מבלי שאף אחד כמעט שם לב לכך. בסיום ארוחת הערב של הילדים ובסיום ניקיון החלון התפניתי לקלח בשמחה את אחד הילדים! הערב המופלא נרשם לא רק בנראות החיצונית של ההתנהלות בבית, אלא גם בלב שלי, וזה ההישג הגדול שהשגתי הודות לטיפולים שעברתי לאחרונה, ושעודני עוברת".

ביקשנו מענת דורון, פסיכותרפיסטית, מטפלת בCBT- ושיטת ACT, ויועצת זוגית במחלקת "נפשי בשאלתי" בהידברות לתאר את המצב מנקודת מבטה המקצועית, ולתת כמה עצות ראשוניות לאנשים הסובלים כמו תמר מדחיינות הנובעת מחרדה.

נשמע שתמר אישה איכותית ואינטליגנטית, שריבוי המשימות גורם לה ל"שב ואל תעשה".

בנוסף, החרדה שמלווה אותה גורמת לה לקיפאון, וביחד מה התוצאה? הבריחה לבית הוריה לחג.

מה כדאי לתמר לעשות?

1. לפרוס את המשימות לפרוסות קטנות, כך שהיא תתמודד בכל פעם עם משימה קטנה.

2. לכתוב את המשימות על דף, כדי להשקיט את המחשבות.

3. להפעיל גם את הילדים במשימות קטנות.

4. להפוך את המטלות לחגיגה קטנה, עם אווירה חיובית (מוסיקה וכדומה).

5. למחוק כל משימה שנעשתה, וכשתראה שהדף מתרוקן, זה יעודד אותה מאוד.

6. בשלב הראשון לקבל עזרה מאמא / חמות / חברה, על מנת להקל על העומס הרגשי.

7. לגבי הבלגן בחדר העבודה – להשתדל בסיום כל יום לסדר את החדר, כולל במוצ"ש, לאחר ההעמסה החל מחמישי.

8. לזכור את המטרה: להגיע לערב החג שמחה ורגועה.

9. החלק הכי חשוב – ללכת למטפלת רגשית טובה, שתלווה אותה בתהליך אישי של עבודה, על מנת להתגבר על כל הסימפטומים הנ"ל.

10. בהצלחה רבה!

מרגישים שאתם זקוקים לייעוץ ולהכוונה רגשית? מכירים אדם שזקוק לעזרה נפשית? צוות המומחים המקצועי של מחלקת "נפשי בשאלתי" בהידברות ישמח לעזור לכם להתקדם אל עבר חיים איכותיים ומאושרים. התקשרו 073-333-3331 שלחו מייל  nafshi@htv.co.il או שלחו הודעת ווטסאפ למספר 073-222-1222