השופט ניל הנדל: "תורת ישראל מדברת על הכל"

שופט בית המשפט העליון ניל הנדל אמר כי אינו מאמין שיש עניינים שאין לתורת ישראל מה לומר בהם. את הדברים אמר השופט בסוף השבוע האחרון, בהשתתפותו בערב עיון של עמותת "חי בהם".

הנדל התייחס למעמדן ההלכתי של סוגי הראיות השונות. "אני חושב שהתורה מדברת על הכל", אמר, "ולכן התורה עוסקת גם בתפיסת פושעים והעמדתם לדין. לצורך כך, היא מחפשת בבירור אחר האמת המוחלטת בעת הבאת ראיות, וכמובן נזהרת מאד מהאשמות שווא".

בדבריו, חילק הנדל בין שני סוגי ראיות כדוגמת דנ"א לבין ראיות כדוגמת טביעת נעל. ההבדל בין שני הסוגים הוא שהראיה הראשונה הינה כמעט ודאית ברמת השייכות של הדנ"א לאדם, ואילו מעמדה של השנייה מורכב יותר.

השופט, שבשנה וחצי האחרונות גם משמש כמשנה לנשיאת בית המשפט העליון, ציין כי גדולי הפוסקים כמו מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל תיקפו מבחינה הלכתית את הדנ"א כראיה מספקת להתרת עגונות במקרה של אסון התאומים, אך טען ששופט לא יכול להסתמך על עמדת מומחה הטוען כי טביעת הנעל הינה של פלוני מבלי שאותו מומחה שכנע את השופט בצורה רציונלית כיצד הוא הגיע למסקנה זו. "שמחתי כאשר שהגרז"ן הכיר בראיית הדנ"א", ציין השופט.

הרב שמעון כהן, ראש מוסדות 'בית מוריה', נשא דברים בנושא החשיבות הרבה בשמירה על הלכות השמיטה במדינת ישראל. אחריו דיבר הרב ישי שכטר, ראש הכוללים בעמותת 'חי בהם', והסביר כי אמנם 'ראיית הזהב' במשפט בבית דין הינה שני עדים מדברים, אך מקומם של הראיות הפורנזיות 'השותקות' הינו עצום ומופיע כבר בדברי התורה עצמה.

הרב שכטר הסביר כי סוגיית הסימנים במסכת בבא מציעא משרטטת לנו את קווי המתאר של דרך השימוש בראיות אלו, ואפילו ניתן לזהות ראיות דוממות אשר נחשבות כ'מדברות'. לדוגמא, העובדה המיוחדת כי אפילו בדיני איסורים משיבים גט לאישה כשיודעת להצביע על נקב בצד אות שבגט נובעת מכך שידיעה זו 'מעידה ואומרת' שהגט היה בידה.

הרב שכטר סיים את דבריו באמרו: "השיח המיוחד בין מקורות היהדות בני אלפי השנים למציאות המשפט בימינו מזקיקה מבט מעמיק ומורכב. יש בשיח זה עוצמה גדולה ומערכה מאד חשובה. לעיתים אפילו ניתן לחוש שהמקורות מדברים ממש אלינו למציאות העכשווית, גם אם המשפט הנוהג במדינת ישראל, לא תמיד מבין את הצורך העצום שלו עצמו במקורות אלו".