מה שלמדתי מהקורונה ואשתדל לזכור כל החיים:  זמן איכות הוא לא רק ביטוי של הנחיית הורים

מאז ומתמיד נוהגות מנחות הורים להרגיע אימהות עובדות במילים: לא נורא, הירגעי, את עובדת עד שעה מאוחרת, אבל, העיקר הוא לא הזמן הפיסי שאת נמצאת עם הילדים, אלא זמן האיכות.

אימהות עובדות לעיתים עד שעה חמש, שש, או שבע בערב, ומוצאות את עצמן עם נקיפות מצפון על כך. המשפט הזה מרגיע ומפשט את הדברים.

כן, חשוב יותר להקדיש לאיכות, מאשר לכמות.

אבל הנה, הגיעה הקורונה ובישרה לנו שזמן איכות שמכסה יותר שעות משפחתיות, הוא הטוב ביותר. כלומר: גם איכות וגם כמות!

התחלנו ליהנות עם הילדים שלנו. התחלנו לשבת אתם לסיפור. התחלנו לגרות אותם ללמידה ביתית. התחלנו לשחק אתם במשחק המונופול שעות על הרצפה.

מה לעשות? לא שבחרנו בזה, אבל גילינו שאם אנו רוצים ילדים רגועים, שלא מחפשים לאן לצאת, כי אין לאן, ושלא מחפשים תעסוקות בשמיים, כי השמיים סגורים, אז אנחנו צריכים לקחת פיקוד.

לקחת לידיים שלנו את הזמן שלהם.

בבתים רבים התחילו ליהנות מרגעים יפים. והרגעים הללו הלכו והתרבו.

צחוקים ובדיחות החלו למלא את חלל הבית, צפייה יחד בתמונות ובסרטונים משפחתיים נהפכה לתוכנית יומית, תוך כדי העברת רשמים.

תיקון רהיטים ישנים וחפצים שלא סודרו זמן רב – היה חלק בלתי נפרד מתוכנית היום,

ומציאת מציאות בארגזים מוטמנים או באוספים ישנים – לא הייתה משהו יוצא דופן בחיים הללו.

זמן איכות התחיל לקבל משמעות עמוקה הרבה יותר בזכות זמן הכמות.

התברר לנו למעלה מכל ספק, שאולי עלינו לצאת לעבודה, אבל בל נשלה את עצמנו בקשר לנתינה לילדינו.

הכמות והאיכות מחוברות זו לזו בקשר בל יינתק.