הרבנית ימימה מזרחי על פרישתה של סילמן: "פירור חמץ אחד יכול להפיל ממשלות"

 השבוע לימדתי שאנחנו באמת בימים של עלייה לרגל. זה לא היה פשוט לעלות לרגל, ממש לא. הרבי מפיאסצנא מתאר איך הילדים היו כרוכים בשמלותיהם של העולים לרגל, ואיך בדרך הם היו צריכים להיפטר מחפצים לא נחוצים, להתרכז בעיקר. וכל פסיעה הייתה חלק מהדרך, חלק מהעלייה הזאת להר.

ואנחנו עכשיו ממש עולות לרגל. כל תנועה וכל קרצוף וכל עשייה, לעלות על סולם, לרדת מהסולם... אנחנו עולים לרגל כדי להגיע לפסגה המדהימה שמחכה לנו, פסגת ליל הסדר, שמפגישה אותנו עם שלוש נשים מדהימות:

השבת – היום השביעי, שנכנסת עם החג.

השכינה – שמגיעה בליל הסדר לכל בית. לכל אחד ואחת מחכה גילוי שכינה בחצות הלילה של ליל הסדר.

ובבית כבר יושבת מלכה, השנה השביעית, היא השמיטה.

השכינה, השבת והשנה השביעית נפגשות בחג שיש בו שבעה ימים. יש כזה אוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים^[1] בבית.

ואני רוצה שנלמד, בפרט לאור האירועים האחרונים, מה זה בעצם פסח. וספר החינוך יכתוב: ופסח הוא אות ומופת גמור בחידוש העולם. כי יש אלו-ה קדמון, חפץ ויכול, פועל הכל, ובידו לשנות הכל כפי שיחפוץ בכל זמן, כמו שעשה במצרים, ששינה טבעי העולם בשבילנו ועשה לנו אותות מחודשים גדולים ועצומים.

האם את מאמינה בדבר כזה? האם את מאמינה שהקב"ה יכול להפיל הכל ולהקים הכל מחדש? כי זה חג הפסח!

והבוקר אני משתאה, כמו כל העולם, כשאני רואה איך פירור חמץ אחד יכול להפיל ממשלות. כל מה שמעניין אותי הבוקר זה איך ידווחו על זה ברשתות הזרות. איך הן יבטאו את המילה "חמץ"? איך הן יגידו את זה, איך זה יישמע? איך הן יסבירו את הקונספט? זה הרי פשוט מדהים.

חז"ל אומרים שמי שיזכה שלא יהיה בביתו פירור חמץ, יהיה שמח כל השנה. פרנסה בשפע כל השנה. יינצל מכל המזיקים. והחמץ עולה פתאום לחדשות ואיפה הוא עולה – בכניסה לבית החולים. הרי אם יש משהו שחז"ל והמקובלים אומרים על המצה זה שהיא נַהֲמָא דאַסְוָתָא, נַהֲמָא דִמְהֵימְנוּתָא.^[2] לחם של רפואה (אַסְוָתָא – כמו אָסוּתָא, ריפוי), לחם של אמונה. אלה שני דברים משולבים ביחד. האם תהיה לכם האמונה שהמצה היא לחם של רפואה? הרי מה לא עושים כדי שחולה יירפא, מה לא משלמים למנתחים פרטיים ועוברים לדיאטה קפדנית ולתזונה אלטרנטיבית. ובכניסה לבית החולים אומר הקב"ה, זה, זה מה שיכול לרפא, את המאמץ הקטן הזה לא תעשו?!

על זה מושתת חג המצות. עם ישראל אומר: הייתי מאוד רוצה עכשיו רוגלך ולחם תפוח. אבל אני חייב לצאת מזה, הרגע! אני לא יכול להחמיץ את השעה הזאת. והקב"ה כל כך מעריץ את מסירות הנפש הזאת. כי זאת מסירות נפש. רבי לוי יצחק מברדיצ'ב אומר שהתורה קוראת לחג הזה חַג הַמַּצּוֹת.^[3] אנחנו קוראים לזה פסח. כך, כל אחד מצדיע לאחר. אנחנו מצדיעים כביכול לקב"ה: איך פסחת על הבתים שלנו! והוא אומר לנו: עזבי את זה. איך את הבנת שהרפואה שלך בכניסה לבית החולים היא הדבר הזה, חג המצות! וזה קשה, נכון. וזה ויתור, נכון. אבל זה מעיד על כך שהבנתם שפירור יכול להפיל ממלכות ולהרים אחרות.

אני מסתכלת על היום הזה ואומרת את המילים מָה נִשְׁתַּנָּה. רבי צדוק הכוהן מלובלין היה אומר: זו לא שאלה, זו קריאת התפעמות. וואו – מה נשתנה! כמה דברים משתנים, דברים שלא האמנו שיכולים להשתנות בכלל! איזה כוח יש לפירור אחד של חמץ!

אבל האַסְוָתָא תלויה במְהֵימְנוּתָא. האם יש לכם אמונה ברפואה של הדבר הזה שקוראים לו שמירה על הבית מפני חמץ?

וברור שהחמץ הגדול כאן הוא המחלוקת (או היוזמה להציף מחלוקת שלא באמת קיימת. הרי עם ישראל באמת בקונצנזוס בנושא הזה). ויבערו החמץ מביניהם, אומרים חז"ל. ובאמת, יהי רצון שהקב"ה ישלח קודם כל רפואה לכל החולים. שלא יצטרכו להיות בבתי חולים בפסח בכלל. שיחזרו הביתה בבריאות שלמה. ושנבין שהניקיון הזה, הקשה, הכבד, הוא פשוט רפואה והצלה ועלייה לרגל ממש.

מקורות ומראי מקום

[1] ישעיהו ל', כו.

[2] זוה"ק, ח”ב קפג, ב.

[3] ויקרא כ"ג, ו.