מה קרה לגב שלי בערב פסח? טוב שיש ברכיים

היי יקרות, שבוע וחצי לפני פסח והייתן אולי מצפות לטקסט עשיר בהתרוממות רוחנית,

שפע של פעולות לניקיון הבית והנפש, שלל עצות או רשימת נקודות חשובות שלא כדי לפספס...

אבל הבית שלי כמעט לא זז בכיוון פסח עד לרגע זה ממש.

אני עם כאבי גב מלפני שבוע וחצי, שהחמירו משמעותית בשלושת ימים האחרונים.

ביום ראשון הבנתי שאני פשוט תקועה ולא יכולה לזוז כי כל תזוזה הורגת אותי מכאב. ממש.

אני לא אפרט את עוצמת הכאב לעומקו, רק שבשלב מסוים הבנתי שזה לא רחוק מלידה... ואולי בעצם נולדתי בימים האלה שוב מחדש.

ביום ראשון בערב חברה מהעבודה אמרה לי שהיא חושדת שהיא נדבקה ממני בקורונה כיון שהיא חיובית, וממליצה לי לעשות בדיקה.

הבדיקה הביתית שלי יצאה עם שני קוים, אבל משהו בי ידע שיש לי שיעור אחר, ולא קוראים לו קורונה.

ביום שני כבר עשיתי PCR וחיכיתי לתשובה.

והגב הורג אותי, ואין ברירה, צריך קצת לנוע...

פתאום נזכרתי שיש לי ברכיים, וכדי לרדת למטה לגמרי אפשר להשתמש בברכיים ופחות בגב, שנעשה קשה ולא גמיש.

בחסדי שמיים עצומים היום, נולדה בי התובנה שכל זה שיעור פרטי עבורי.

באמת הקשחתי את הגב לאחרונה, שכחתי לברך על כל דבר ובכלל על עצם היותי, שכחתי לברך על החיים, על ההזדמנות להיות, על הזכות לקבל חלק בגידול שלוש נשמות מיוחדות וקדושות.

והנה הגב שלי, שמחזיק את כל עמוד השדרה, את כל הזקיפות והגובה - מתמרד כנגדי ולא משתף פעולה, ורק הברכיים מזכירות לי בענווה שהן כאן תמיד, עוזרות לי לרדת, לרדת מעצמי, ופשוט לברך כל הזמן ועל כל דבר.

על כל תנועה, כל הרמה, כל תזוזה. לא סתם קוראים להן ברכיים...

והנה השיעור הפרטי מהמאמן האישי שלי שאוהב אותנו בלי גבול, נראה שמסתיים.

כל זקיפות קומה ניתנת לנו במתנה ועל כל דבר ראוי לברך, שום דבר לא מובן מאליו.

כשהגאווה מתנקה, הבית כבר מתנקה מאליו, בקלות ובלי הרבה מאמץ.

עם המון אהבה.