סיון רהב מאיר: ההופעה הבלתי נשכחת של אברהם פריד

לשון הרע הוא הנושא המרכזי בפרשה שקראנו בשבת, פרשה שמתארת את עונש הצרעת שמגיע בעקבות דיבורים שליליים. אבל מה עם לשון הטוב?

פרשנים רבים מזכירים שממש כמו שצריך להימנע מלהוציא דיבורים רעים מהפה, כך אדם צריך לשים לב אם יכול היה לומר מילה טובה – אבל נמנע מלומר אותה. המטרה היא לא לשתוק, אלא לדבר טוב: למה לא לפרגן למי שמגיע לו? למה לא להגיד מחמאה למי שעשה משהו טוב? למה לא לשתף ברעיונות יפים ומרוממים? למה לא להשתמש בכלי העוצמתי הזה, הדיבור, כדי לשבח ולשמח ולתת לאנשים הרגשה טובה, שלפעמים ממש מוסיפה בהם חיים ומשנה את מצב רוחם?

בזוהר הקדוש על פרשת השבוע כתוב כך: "כמו שאדם נענש על שדיבר דיבור רע, כך הוא נענש על דיבור טוב שהיה יכול לדבר – ולא דיבר".

זוהי תזכורת להסתכל מסביב ולחפש הזדמנויות לדיבורים כאלה.

מהו סוד האפיקומן?

"אני רוצה לדבר על רעיון אחד שאם מפנימים אותו, אולי יכול לשנות לנו את החיים", אמר הרב שניאור אשכנזי למשתתפות בסדנת "מתחדשות".

"מה המצווה הכי פופולרית בליל הסדר? כמובן, האפיקומן. אנחנו מחביאים את האפיקומן, ולפני חצות מנהלים עם הילדים משא ומתן כדי להחזיר אותו ולסיים את הסדר כמו שצריך. אבל רגע, מה זה המשחק הזה? מה הקטע?

"בליל הסדר, ליל החינוך, מסתתרת התובנה הכי חינוכית בעולם: הילדים מחפשים את מה שאנחנו מחביאים. הם לא מסתכלים על השולחן, אלא בין הכריות. לא על מה שההורים שלהם אומרים להם בפומבי ומטיפים ומדברים, אלא על מה באמת אכפת להורים שלהם, מה מסתתר עמוק בלב.

"כך שהדבר הכי חשוב שאנחנו מעבירים לילדים שלנו – הוא פשוט מה שהכי חשוב לנו. הם יודעים. אם יש לאבא משהו שעליו הוא לא מוותר, אם יש לאימא ערך שהוא מאוד יקר לה – הם יבינו. הילדים קוראים אותנו. אם יש להורים איזו התנדבות, איזה שיעור תורה, איזה עיקרון שמלהיב אותם, שחרוט עמוק בנשמתם – הם לא יצטרכו לדבר עליו כל כך הרבה. הילדים ייראו ויקלטו מה ה'אפיקומן' שמתחבא בתוכנו.

"יש משפט מפורסם בעולם השיווק: 'אנשים ישכחו מה אמרת, אנשים ישכחו מה עשית, אבל אנשים לא ישכחו מה גרמת להם להרגיש'. זה נכון גם כהורים. אם נגרום להם להתרגש ולשמוח ולחוות את הדברים הנכונים, הם לא ישכחו.

"ולכן ככל שנדרוש יותר מעצמנו, ככה נצטרך להילחם איתם פחות. הם כבר יבינו לבד מה המסר הכי חשוב.

"ליל הסדר הוא הזדמנות להלהיב אותם מהסיפור הכי מלהיב בעולם, יציאת מצרים. אם אנחנו נתלהב עמוק בפנים, הם פשוט יידעו את זה".

הרבה יותר מסתם סדר ובלגן

"מה שאנחנו עושים כרגע בכל בתי ישראל הוא ממש לא טכני", פתחה היועצת הארגונית יעל זלץ את המפגש שלה בסדנת "מתחדשות" לקראת פסח. "אנחנו לא מבינים שהטרחה שלנו לפסח היא עניין ערכי, מהותי.

"הרי בלגן הוא לא רק בלגן: בלגן מבזבז לנו המון זמן יקר, כשאנחנו מחפשים דברים ומתעצבנים. הוא גם מבזבז לנו המון כסף, כי אנחנו קונים דברים שכבר יש לנו ושכחנו, או כי אנחנו שוכחים לשלם דו"ח שצובר ריבית. הוא פוגע בשלוות הנפש שלנו, וגם בזוגיות, כי זה לא נעים לבני זוג לשבת ולדבר בערב כשיש ערמת כביסה על הספה.

"ומה עם הילדים? אני רוצה זמן של חינוך עם הילדים שלי, זמן איכות, בלי להרגיש שכל ההורות שלי מסתכמת במשפטים כמו למה השארת נעליים בסלון או למה הילקוט שלך ליד דלת הכניסה.

"ולעומת זאת, מהו הסדר? הוא לא רק מצב שבו הדברים מונחים במקום. שימו לב למילה סדר – סדר יום, סדר עדיפויות, ואפילו – ליל הסדר! זה לילה שמסדר לנו את הראש.

"סדר בבית משקף מה הערכים שלי, מה קודם למה, מה חשוב לי, מה הדברים שאנחנו מציגים כלפי חוץ, מה האווירה שבה גדלים בבית הזה.

"אז בימים הלחוצים האלה, לפני שמדברים על איך עושים סדר, כדאי לזכור למה בכלל עושים סדר".

תודה, יעל, על התזכורת. חוזרת לסדר.

אישה שהיתה נחמה

היא יכלה להסתגר בעולם האקדמי, אבל יצאה ללמד תורה את כולם – סטודנטים, עולים חדשים, חיילים, נהגי מוניות. פרופ' נחמה ליבוביץ', המורה הנערצת לתנ"ך, נפטרה השבוע לפני 25 שנה. לא היו לה ילדים, אבל היא השפיעה וחינכה ולימדה רבים, גם אותי. גיליתי את ספריה בגיל 15, ולראשונה פרשת השבוע נראתה לי משמעותית לחיי.

הנה שני סיפורים קטנים על האישה הגדולה הזו:

• מרצה מפורסם סיפר שפעם הוזמן לתת שיעור על נושא השמיטה באחד המושבים החקלאיים הדתיים. הוא הכין שיעור עמוק ומורכב. גם נחמה הייתה בקהל, לצד החקלאים תושבי המקום, והיא ניגשה אליו בסוף השיעור המפולפל ואמרה: "אני תוהה אם כל הקהל הבין...". הבנתי את המסר, אמר המרצה, בשיעורים שלה המטרה לא הייתה להראות כמה היא יודעת (והיא ידעה המון), אלא ללמד את כלל הציבור.
• תלמידה שלה סיפרה איך בכל פעם שהתלמידים בכיתה ביקשו תשובות, היא התעקשה לשאול אותם שאלות. היא לא רצתה רק להעביר את החומר, אלא לגרום להם לחקור ולתהות ולגלות לבד. פעם כתבה: "כל אחד צריך למצוא את קריאתו שלו את התורה, שהיא חד-פעמית בזה העולם, לא הייתה ולא תהיה שוב".

לזכרה.

כשיש תקלה

פתאום החשמל כבה. באמצע האירוע החגיגי והגדול שהתקיים הלילה באצטדיון טדי, לציון 120 שנה להולדת הרבי מלובביץ', התרחשה תקלה טכנית: אין מסכים, אין הגברה, אין תזמורת. מה עושים?

הזמר אברהם פריד מצא מיקרופון אחד שבקושי עבד, לקח אותו ביד וירד מהבמה המושקעת אל רחבת הדשא. בלי שום נגנים שמלווים אותו, הוא החל לשיר וביקש מהקהל להצטרף אליו. רק פרוז'קטור אחד האיר אותו כשהחל לקפוץ ולהרקיד כך את עשרות האלפים, שנענו בהתלהבות והאירו גם מהמכשירים הסלולריים שלהם, עד שהתקלה סודרה.

היו בערב הזה, כמובן, עוד הרבה הופעות ונאומים וסרטונים אבל כשכולם התפזרו, הם דיברו בעיקר על זה. את ההופעה הזו של פריד הם לא ישכחו.

אחד המסרים הגדולים של הרבי מלובביץ' היה לנצל לטובה כל מצב שאליו נקלעת. פעם צלצלה אל הרבי קבוצת נשים חב"דניקיות שהטיסה שלהן הביתה, ביום שישי בצהריים, התעכבה. "עוד מעט שבת, ואנחנו תקועות בשדה התעופה", הן אמרו. הרבי ענה: "מה משמעות המילה תקוע? יהודי אף פעם לא תקוע. איפה שאתה לא נמצא, תמיד יש מה לעשות". הן אכן החלו לחפש נשים יהודיות בשדה התעופה ולחלק להן נרות לשבת באותו יום שישי, עד שהטיסה הגיעה.

כשאתגר לא מתוכנן מגיע צריך לא רק לעבור אותו איכשהו, אלא לנסות לייצר ממנו משהו חדש וטוב. כמו אתמול בטדי.