ידידיה מאיר על עידית סילמן וניר אורבך: לפעמים אתה אומר מישהו, ולא יודע במי זה ייגע

1. האם באמת האמנת במה שכתבת פה בשבוע שעבר? כך שאלו אותי קוראים רבים השבוע, בכתב ובעל פה. זאת הפעם הראשונה שאתם חושדים בי שאני כותב משהו שאני לא מאמין בו. אחרי כל טור אני מקבל הרבה סוגי תגובות (תודה לכם, זה לא מובן מאליו), אני לא תמיד מספיק לענות (סליחה), אבל גם אלה שמבקרים אותי בחריפות לא טוענים אף פעם שהם לא מאמינים שזה מה שאני באמת חושב. להפך, הם מאמינים לי, וזאת הבעיה שלהם איתי.

אבל השבוע, כאמור, רבים התקשו להאמין שעדיין נשארה בי טיפת אמון במי מחברי הכנסת של ימינה. שאחרי כל מה שהם עשו בעצם הקמת הממשלה, ומהקמתה ועד היום הזה, הם יחזרו בתשובה. אם עד היום הם תמכו בממשלה, והתגברו על כל ההבטחות ועל כל העכבות, אז מה כבר יכול לגרום להם להתפכח?

אז קודם כול, אני מאמין גדול בכוחה של תשובה. כל יהודי יכול לחזור בתשובה. יש קונה עולמו בשעה אחת. בפרט כשבשעה האחת הזאת הוא יכול להציל את מדינת ישראל מכל מה שהממשלה הזו עושה, ועוד תעשה. וגם ממה שהיא לא עושה. אבל האמת? עליתם עליי, אני באמת סקפטי. לא רואה כל כך מישהו מהח"כים של ימינה קם ומפיל את הממשלה. הם שקועים, ובעיקר מושקעים, כל כך עמוק בסיפור. איך הגדיר בפשטות עמיחי שיקלי, חבר הכנסת היחיד של ימינה שלא התבלבל? "זאת ממשלת עבירה גוררת עבירה". תחשבו על זה. הרבה סופרלטיבים נאמרו על הממשלה הזאת ועל מעלליה – זה הכי מדויק. וכשעבירה גוררת עבירה, קשה לצאת ממעגל הקסמים הזה.

2. אבל אני כן מאמין, בכל לבי, בבני המשפחה של הח"כים של ימינה. יכול להיות שבהתחלה הם לא הבינו את הסיטואציה, או שהבינו אבל חשבו שמתוקף היותם בעל / אישה / בן / בת / אח / אחות / הורים / נכדים / מחותנים (ומי מביניכם שלומד בימים אלה מסכת יבמות בדף היומי יכול להאריך את הרשימה הזאת מאוד מאוד) – תפקידם הוא קודם כול להיות נאמנים, לתמוך בבן המשפחה שלהם, ולכבד כל החלטה שלו.

אני מקווה שאם אעשה שטויות, בני משפחתי, וגם חברי הקרובים, יעמידו אותי על טעותי. חסר להם שלא. אבל אני יכול להבין גם סוגים אחרים של מערכות יחסים. בטח בהתרחשות כמו זו, כשאותם חברי כנסת הפכו לסוג של נרדפים.

רגע, שלא תבינו לא נכון: הם נרדפים בצדק. נרדפים על עוול בכפם. אבל באופן טבעי, כשמתנהל מאבק איתנים, גם מאבק אידיאולוגי צודק מאוד, יש קיצוניים, יש מקללים ויש סתם מטורללים. ולפעמים אתה רואה מה האיש היקר לליבך חוטף, אתה קורא קצת טוקבקים ומסרונים, ואתה אומר: התפקיד שלי עכשיו הוא לחזק אותו. לתת לו כוח. שופכים את דמו. בכלל, הרבה מאוד פעמים מחאה קיצונית וקללות גורמות לאנשים להתבצר ולא לראות בעיניים, וגם נותנות להם תירוץ טוב להמשיך במעשיהם. ה"מסיתים נגדי" ו"תראו איזה מסרונים שלחו לי" הם מפלטו של הפוליטיקאי הלא נאמן.

ולפעמים אנשי המעגל הקרוב הם גם סתם בעלי אינטרסים. עד שהחבר או הקרוב שלי הגיע לגדולה, ויכול לחלק תקציבים ותפקידים (או אפילו רק לחלק כרטיסים לטקס הדלקת המשואות), אז עכשיו בגלל ענייני השקפה אני אסתכסך איתו?

3. מהמעגלים האלה לא התייאשתי בכלל. אליהם אני כותב. אליכם אני כותב. אתם מאוד קרובים לאותו חבר כנסת. נכון, אתם לא ממש מבינים בתככי הפוליטיקה כמוהו, אבל זה בדיוק היתרון שלכם עליו. אתם לא בתוך הסיפור. יש לכם את נקודת המבט מבחוץ, ואתם מבינים טוב מאוד מה קורה כאן. אתם רואים שקמה בישראל הממשלה הכי פרוגרסיבית אי פעם, הכי תלויה בתנועת האחים המוסלמים, הכי מבולבלת בהגדרת אויב ואוהב - ויודעים שכל זה קורה רק בגלל האצבע של יקירכם בכנסת, שנבחר על מצע אחר לגמרי. אם באמת אכפת לכם מאותו בן משפחה או חבר, נסו לדבר איתו. ואם מביך אתכם לדבר איתו, אפשר אפילו רק לשרשר לו בווטסאפ מאמרים או פוסטים חכמים שנכתבים בכל שבוע על המצב כאן, בתוספת כמה מילים אישיות. ומי יודע, אולי תזכו אתם להיות אלו שמחלצים אותו מביצת העבירה גוררת עבירה גוררת עבירה.

כולם מזכירים את ח"כ אלכס גולדפרב ממפלגת צומת שעל קולו הבודד עברו הסכמי אוסלו בכנסת בתקופת ממשלת רבין, בניגוד גמור לאידיאולוגיה הימנית שבשמה נבחר. אני חושב דווקא על עפרה גולדפרב, אשתו. אני לא מכיר אותה. אני לא יודע מה היו הדעות הפוליטיות שלה. אבל נגיד שהלב שלה היה במקום הנכון. אולי היא, אישה אלמונית אחת, הייתה יכולה להציל את בעלה מחרפת המיצובישי שתרדוף אותו לעד, ואת כולנו מהסכמי אוסלו ומתוצאותיהם הרודפים אותנו עד היום?

4. ואל תזלזלו בכוח ההשפעה שלכם. לפעמים אתה אומר משהו למישהו ולא יודע במי זה ייגע בסוף. הנה, בשבוע שעבר כתבתי כאן שאין לי ציפיות מעידית סילמן, ולכן אני מקדיש טור שלם לניר אורבך. האם זה עזר? נכון לשעת סגירת הגיליון אורבך טרם חתם, משום מה, על המכתב המנומק והמרגש שניסחתי לו. מצד שני, עידית סילמן הפתיעה בדברים שאמרה ביום ראשון על הבוקר. שני כתבים פוליטיים בכירים מאוד שלחו לי את התמליל, וטענו שסילמן קראה את הטור בשבת, ובעקבותיו כתבה את הנאום שלה. אמרתי להם שהם מגזימים, היא הרי שומעת ביקורת ומחאה כל היום, כל הזמן, אבל הם ענו שלא צריך להיות פילולוג שעוסק בהשוואת טקסטים כדי לאבחן שהדברים הנחרצים שאמרה בוועדת הבריאות של הכנסת מתכתבים עם הטור האחרון שפורסם פה.

וכך אמרה סילמן: "כל המדינה בטלטלה ושר הבריאות מוצא לנכון להוציא הודעה שקשורה לחמץ בפסח בבתי החולים, כלומר מקום שהוא כל כולו רעוּת והתחשבות באחר. זו לא הציפייה שלנו משר, שיבוא להחריב את זה. אתם יודעים, אנשים בשואה צמו בפסח כדי לא לאכול חמץ, ושר במדינת ישראל בקואליציה כמו שלנו אומר להכניס חמץ. מעבר לכך שזו פגיעה אישית וזלזול בחברים בקואליציה, זה זלזול בכשבעים אחוזים מהציבור בישראל. אז אני חייבת לו (לניצן הורוביץ) איזושהי תודה, כי הוא הפיל לי את האסימון, כי לפעמים הולכים לאיבוד בתוך כל העבודה הקשה, ולעם ישראל בסוף יש דגלים, דגלים שדורות שלמים של אנשים המיתו את עצמם על הדגלים האלה, ואנחנו, בטח בממשלה הנוכחית, לא נהיה חלק בהפלתם של הדגלים האלה. חייבים לכבד את הציבור ואני חייבת לומר מכאן, משולחן הוועדה הזאת, שאנחנו לא נוכל לקחת חלק במקום כזה שזו האמירה. אנחנו באצבעות שלנו לא נוכל לאפשר לאדם כזה להמשיך ולהיות שר, אם הוא בא ואומר את האמירות האלה. אני מודיעה כאן שבמשמרת שלי זה לא יהיה, וזה בנפשי. זה הכול. אנחנו לא נוכל לקחת חלק במציאות שכזו".

5. אז אפשר להגיד: שטויות, הכול דיבורים. נראה אותך קמה ועושה מעשה. ואתם יודעים מה? הנה, אני אומר: שטויות, הכול דיבורים. נראה אותך קמה ועושה מעשה. מצד שני, עד עכשיו גם דיבורים נכונים כאלה לא שמענו ממנה. נו, אז אולי התקדמנו במשהו?

ובעלה, שמוליק סילמן, אמר בריאיון לתוכנית (המעולה) של נועם פתחי ויותם זמרי ב"גלי ישראל" דברים אפילו יותר חד־משמעיים. המגישים שאלו אם הוא לא חושב שעידית שיקרה להרבה אנשים, ובעלה ענה לראשונה כך: "כל ביקורת שתגידו – אתם צודקים. היא הרוויחה את זה ביושר. אני חושב שהם התחייבו על דברים והם צריכים להתנצל, מה השאלה בכלל? מישהו אומר במדינה שהם לא שיקרו?".

אחר כך אמר שאשתו נכנסה לממשלה כדי לקדם אחדות אבל "חטפה את השוק של החיים שלה", וגם העלה מיוזמתו אפשרות שהיא "תחזור הביתה": "לכל אחד יש קו אדום שהוא אומר לעצמו: אני לא יכול להיות יותר באירוע הזה. יש דברים שהיא לא יכולה לעשות בהם פשרה".

ושימו לב למשפט הזה של סילמן: "עידית לא תמכור את העולם הבא שלה תמורת שום דבר. תבוא ליהודי ותאמר: תמכור את העולם הבא שלך תמורת כסף, אתה מכיר מישהו שיסכים? היא קיבלה החלטה אישית - לא תהיה גזירת המעונות, לא יהיה גיור ולא יהיה מתווה רפורמי, כי מעניין אותה העולם הבא שלה".

הרבה ח"כים ועיתונאים לעגו השבוע לדברים האלה ועשו מהסילמנים צחוק. אולי הם באמת עושים פה עוד סיבוב על כולנו. אבל רגע, אם בכירים בימינה, או בני משפחתם מדרגה ראשונה, מתחילים לדבר פתאום על העולם הבא שלהם, אז אולי יש פה קצה של תקווה? משהו חדש מתחיל?

הטור פורסם בעיתון "בשבע".