איך אני יכול לצאת מהמצרים הפרטי שלי? 3 כלים שיעזרו לך

לכל אחד מאתנו יש איזשהו 'מצרים' פרטי משלו – חסמים שעוצרים את הדרך אל התשובה, קולות חיצוניים או פנימיים שמונעים מהאדם להגשים חלום, נסיבות שונות שתוקעות במקום שאיפה להתחזקות רוחנית (כמו פחד או קושי משינוי), מערכת יחסים לא בריאה שקיימת בחיים, סביבה מסוימת שלא מטיבה ופוגעת בהתקדמות הפוטנציאלית של האדם, קושי רגשי-נפשי לא פתור שמביא עמו השלכות משמעותיות, תפיסה פנימית שעוצרת את האדם ממימוש עצמי והתקדמות ועוד.

חג הפסח מביא עמו כוחות לכל אחד ואחת מאתנו לצאת מהמצרים האישי שלו. חג הפסח מביא עמו מטען רוחני שעוזר לאדם לצאת מהשעבודים, מהתירוצים, מהנוחות והעצלות, מהפחדים והקשיים, מהפסיביות, מהגבולות הקיימים, של אותם מיצרים אל החופש הרוחני.

כותב ה'שפת אמת' "מכח יציאת מצרים מתעוררת בכל שנה אותה הארה, ועל ידיה יכול כל אדם לצאת ממיצרי הנפש ולהגביר את הצורה על החומר העכור, עד שהרי זה כאילו הוא ייצא ממצרים". (פסח תרמ"ז, ד"ה בגדה ביום ההוא)

מלבד הכוחות הנשגבים שמושפעים מלמעלה עלינו בימי חג הפסח, חז"ל נותנים לנו שלושה כלים שיעזרו לנו לצאת מהמצרים האישי שלנו, והנוסח המדויק בהגדה אומר כך: "רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה ומרור". לא נפרש כעת את משמעות וביאור המשנה, אבל כן נוכל ללמוד ממנה במבט של רובד אחר, כיצד כל אחד ואחת מאתנו יכול לצאת מהמצרים הפרטי שלו, וזה על ידי – פסח, מצה ומרור.

שלושת הכלים "האגדיים"

הכלי הראשון הוא "פסח", כשהכוונה היא ל"פה סח", פה שמדבר. כלומר, על ידי דיבור פנימי מעצים ומחזק ניתן ליצור תפיסה פנימית חדשה שתעורר בקרבנו את האמונה בעצמנו לעשות צעד קדימה אל היעד הנכסף. במקום לומר "אני לא מסוגל", אמרו "יש בי את היכולת לעשות את הדבר הנכון"; "אני חזק ומסוגל, והקב"ה יסייע בעדי"; "כל דבר גדול התחיל בצעד קטן. אתחיל בשינוי קטן, ומשם אתקדם צעד אחר צעד"; "הקב"ה נטע בתוכי את כל הכוחות להם אני זקוק" ועוד.
דברו דיבורי אמונה על ישועת הקב"ה, ובמקום לומר "אני מיואש מהמצב",  אמרו "הקב"ה הוא כל יכול, הוא יכול לשנות את המצב ברגע אחד"; "הקב"ה אוהב אותי ומשגיח עליי, ובוודאי יביא עבורי את הטוב ביותר ברגע הנכון"; "אני נשען על הקב"ה, ומרגיש בטוח ורגוע"; "אני מאמין בישועת השם בביטחון גמור ומלא, וחש תחושת שמחה כאילו הישועה בדרך אליי" ועוד.

הכלי השני הוא "מצה". ההבדל היחידי בין לחם למצה הוא התזמון של אפיית הבצק. בצק שאפייתו התמהמה החמיץ, ופה טמון הכלי שלנו – התזמון. ברגע שיש לכם רגע של התעוררות, של מוטיבציה, של השראה לשינוי המיוחל, אל תמתינו רגע אחד – קבלו על עצמכם באותו רגע צעד מעשי וראשוני שיוביל אתכם אל המטרה. קבעו מטרה ספציפית, מדידה ויישומית. אל תתמהמהו עם קבלת החלטה באותו רגע של התעוררות, כי אחרת אתם עלולים להיכבות ולהחמיץ את הרגע, בדיוק כמו החמץ. ברגע שהברזל חם צריך להכות, זה בדיוק הזמן שבו אפשר לשנות אותו, אבל אחרי שהוא התקרר שום דבר כבר לא יזוז.

והכלי השלישי הוא "המרור". המרור נועד להזכיר לנו קשיים מהעבר עליהם הצלחנו לגבור, ולהגיע לגאולה. המרור נועד להזכיר לנו כי האתגרים והייסורים שבדרך הם אלה שמצמיחים מאתנו אישיות נעלת, בוגרת, עשירה וטובה יותר. דווקא הקשיים שבחיים הם ההזדמנויות שלנו להוציא את הגדלות הטמונה בתוכנו. אותו כאב מצמיח מתוכנו משהו חדש וטוב יותר, בדומה לצירי לידה שבסיומם מגיחה לעולם נשמה חדשה. בדומה לגלות מצרים, שם עם ישראל עבר תהליך של זיכוך ובירור שהיה הכרחי עבור גאולתו. מפה אנו לומדים איך להסתכל על הקשיים הקיימים בדרך אל הגאולה הפרטית– בתור מדרגה אל השלב הבא של חיינו ואישיותנו.