הרב יצחק זילברשטיין
’הוצאתי את חבילת הבייגלה מהילקוט, ולפתע התהדקה סביבי טבעת של חברים’
אני מסופק, כיצד עלי לנהוג במצב שכזה, האם מותר ליתן להם או לא? שכן מצד אחד לא נעים לי לסרב כי אולי יחשיבו אותי כ'קמצן'
- הרב ארז חזני / ופריו מתוק
- פורסם ט' אייר התשע"ה |עודכן
להלן שאלה מעניינת ששלח ילד צדיק אל הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:
הדבר מצוי שבמהלך ההפסקה בבית הספר, אני מוציא מהילקוט חבילת בייגלה, ולפתע מתאספים סביבי חברים רבים ומקיפים אותי... כל אחד מפציר 'תן בבקשה רק שני בייגלה', וכאשר אחלק לכולם, מן הסתם שגם לי יישארו שני בייגלה בלבד, ואשאר רעב...
אני מסופק, כיצד עלי לנהוג במצב שכזה, האם מותר ליתן להם או לא? שכן מצד אחד לא נעים לי לסרב כי אולי יחשיבו אותי כ'קמצן', ומאידך, אם אתן הרי אני מכשילם באכילה מסעודה שאינה מספקת לבעליה שנחשבת ל'אבק גזל' (רמב"ם תשובה ד'-ד')[1]?
השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:
א) אם מדובר בילדים קטנים (פחות מגיל מצוות), נראה שיוכל לתת להם, כי הם אינם חייבים במצוות.
ב) אם מדובר בגדולים, נראה שאין עצה ואין תבונה אלא להתנצל ולהסביר להם כי נתינת מאכלו כרוכה באיסור, ולכן אינו יכול לעבור את פי ה' וליתן להם את הבייגלה.
ג) אולם, במקרה שאותם גדולים עדיין אינם שומרי תורה ומצוות, ובודאי יבואו לשנוא אותו, או לדבר עליו דברי גנאי, נראה שיתן להם, כי כאשר ימסור לידם את הבייגלה, הם אמנם יעברו על חטא, אך את החטא הזה הם כבר 'יצרו' בעצמם על ידי כך שהפצירו בו (והרגילות היא ליתן למבקש לאכול), והוא נאלץ ליתן מחמת ההכרח, מפני שאינו רוצה להשיא על עצמו שם רע; לעומת זאת, אם לא יתן להם, הם יעברו על עבירות חמורות של 'לא תשנא את אחיך בלבבך', לשון הרע וקללות, ואת העבירות הללו הוא כביכול 'מייצר' בעצמו על ידי ההימנעות מלכבדם, וממילא נראה שבאופן זה יותר חמור לא ליתן להם, ולכן עדיף לכבד אותם בבייגלה[2].
[1] ולכאורה בלקיחת הבייגלה יעברו גם על איסור 'לא תחמוד' (שמות כ', י"ד. יעויין ברמב"ם גזילה א'-ט', ובסמ"ע שנ"ט-י"ז, שללא לקיחת החפץ אינו עובר בלא תחמוד), משום שמבינים שהוא אינו מעוניין ליתן לכולם בייגלה ובקשתם היא שלא כדין (יעויין בשערי תשובה ג'-מ"ג). אלא שיש לדון אם הנותן להם יעבור ב'לפני עיור' משום שמכשילם ב'לא תחמוד'? ובכן, יעויין בשו"ת שערי דעה (א'-קמ"ט) שנסתפק אם המוכר עובר בלפני עיור כשמוכר לאדם חפץ לאחר שחמד אותו והפציר במוכר למוכרו. ובשו"ת בצל החכמה (ג'-נ') צידד, שאינו עובר בלפני עיור, משום שהמפציר כבר עבר את האיסור, ועדיין הוא עובר ועושה (רק שהאיסור נגמר בגמר המקח, יעו"ש שציין לכך מקורות), וכן ציין למבואר במכילתא שהביא השו"ע (שנ"ט-י"א) שהחימוד מביא לידי גזל שאם לא ירצו הבעלים למכור, יבא לידי גזל וכו', ונמצא שכבר עבר, ועובר ועושה, ועומד לעבור יותר אם לא ימכרנו לו.
[2] והרי זה כעין דברי מרן הגרש"ז אוירבאך זצ"ל (מנחת שלמה א'-ל"ה), שאם מגיע אלינו אדם שעדיין אינו שומר תורה ומצוות, שאינו מברך על מה שאוכל, ואי הגשת כיבוד של אכילה ושתייה לפניו, תגרום לו לבוא לידי כעס ושנאה לשומרי התורה, אזי ניתן לכבדו באכילה ושתייה (אף שלא יענה בחיוב כשנציע לו לברך), הואיל וכל האיסור של נתינת המאכל היא רק עבירה של נתינת מכשול (שמכשילו באכילה ללא ברכה), וכיון שאם לא יתן לו לאכול הרי יכשל האורח באיסור יותר גדול (של שנאת חינם), נמצא שאין כאן שום נתינת מכשול, אלא אדרבה יש כאן הצלה ממכשול גדול יותר. (וע"ע בחזו"א בשביעית י"ב-ט').
לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.