מורן קורס: אל תשאלי "מה אני צריכה", אלא "למה צריכים אותי"

לעיתים, אנשים מרחוק חושבים שביהדות יש משהו מרתיע, מרחיק, אולי מאיים.

"בתוך עמי אנוכי יושב", ובנידון דידן אזכיר את חטאי.

בהיותי חיילת, עוד לפני שהתקרבתי ליהדות, חשבתי כפי שהתקשורת מראה לנו - שיש פגם ביהדות שלנו.

כששאלו אותי "במה את יהודיה?", עניתי לתומי, שזה שאני גרה בארץ ישראל - זה מבטא את היהדות שלי. לא הבנתי מה הטעות במה שאמרתי. חשבתי שכמו שצרפתי נקרא כך כי הוא חי בצרפת, או גרמני נקרא כך כיוון שהוא חי בגרמניה, גם אנחנו אותו הדבר...

לא קישרתי את המהות שלנו - שגם היהודי בעיראק או בסוריה, בפולין במרוקו או באפריקה - חי לפי אותה מורשת, לפי אותו ספר חוקים שניתן לנו עוד במעמד הר סיני.

וכי מה כבר ידעתי?

עד אותו רגע אישי, פרטי, שבו הגעתי בדרך לא דרך למקום לינה בצפת, בחמשוש שבו ניסיתי כל פעם לקפוץ למקום אחר בארץ, ושם - חלמתי על הרבי.

עוד לפני שידעתי מי הוא אותו צדיק.

אבל דבר אחד הרגשתי, שיש כאן מישהו גדול, שאני מרגישה קטנה לידו. אבל בתוך הקטנות הזאת הרגשתי כילדה קטנה, נשמה תועה עטופה בזרועותיו של אבא גדול, עיניו ומבטו הרעיפו עלי אהבה אין סופית.

אף על פי שהרגשתי מי אני ומה אני מולו – האהבה שהוא הקרין כלפי נתנה לי כוח לעשות הרבה שינויים בחיי. לא רק חיצוניים, אלא בעיקר פנימיים, נפשיים, רגשיים, מהותיים.

והדרך - בשיאה.

למה אני מתכוונת?

יש תשובה, ויש התשובה של התשובה.

התשובה הראשונית, הגדולה - היא השינוי החיצוני, שיחסית הוא קל לשינוי. אבל התשובה האמיתית והיותר פנימית ומהותית - היא מגיעה אחרי שהאורות כבים, ואז את כמו תינוקת קטנה שמתחילה לצעוד את צעדיך לבד, נופלת וקמה, ושוב נופלת וקמה...

לומדת ללכת עקב בצד אגודל. העבודה הסיזיפית על המידות, על התנועות המינוריות בנפש - היא התשובה העיקרית.

"סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" - כמו שבשלבים שבסולם מטפסים לאט לאט, גם כך בעבודה הרוחנית.

העבודה היא אינסופית. כל עוד אנחנו כאן - יש לנו מה לפעול, לעורר, לעשות.

היום, י"א בניסן, יום ההולדת של הרבי מליובאוויטש.

נשיא הדור, שאהב כל יהודי ויהודיה, וחשב על כל אחד מאיתנו.

וכמו שציפורן קטנה ברגל תכאב לנו - ולמח יהיה קשה לתפקד, כך כל יהודי פשוט - אפילו "קטן שבקטנים", כציפורן ברגל - נגע לרבי, לראש .

לצד מנהיגות חובקת-עולם, ניהל הרבי קשר אישי, אוהב ורגיש עם כל יהודי ויהודייה שפנו אליו וביקשו את ברכתו.

ידוע שהרבי עמד שעות בתור לחלוקת דולרים (צדקה) ליהודים שבאו לקבל את ברכתו.

פעם אחת הוא נשאל: "רבי, אתה לא מתעייף?". בכל זאת, יהודי מבוגר עומד שעות על הרגליים באותה תנוחה - איך הוא מסוגל?! הרבי, בשיא הפשטות, ענה: "כשסופרים יהלומים - לא מתעייפים".

הרבי הסתכל על כל יהודי כיהלום.

הרבי הפך אותנו למנהיגים, לא לסתם יהודיים. הוא הזכיר לנו איך ה' מסתכל עלינו ומאמין בנו. כיצד כל יהודי מסוגל לגלות את המהות שלו, שאיתה הוא יפעל בעולם כיצירה ייחודית המאפיינת רק אותו.

מתוך רגשות תודה ואהבה לרבי, אלפי יהודים מכל רחבי הגלובוס מעניקים לרבי "מתנות" רוחניות, ובוחרים להוסיף במעשה טוב, בלימוד תורה, או להתחזק בקיום מצווה כלשהי. לכן בואו נחשוב ביחד וכל אחד לחוד, איך ביום זה כל אחד מאיתנו יוכל להוסיף עוד טוב בעולם, איך להיות יותר טוב מאתמול.

נזכור שכל מעשה קטן שלך יכול להשפיע על כל העולם כולו להבאת הגאולה.

עוד נקודה מהותית עבורי, כיצד היהדות הפכה לי את הראש: יש אג'נדה חזקה בעולם שלצערי סוחפת הרבה מאיתנו. בעוד כל העולם אומר לנו לחשוב "מה יצא לנו מזה", היהדות אומרת הפוך: מה יש לך - הנשמה היחידה שה' ברא כפי שהוא ברא - לפעול בעולם?".

זאת שאלה שאנו אמורות לשאול את עצמינו כל יום – למה הגעתי לכאן? איך אני יכולה לעשות עוד יותר טוב מאתמול?

במילים אחרות - לא לשאול מה אני צריכה, אלא למה צריכים אותי.

ואם כבר מדברים על גאולה-  זאת גאולה!

שנזכה בזכות כל ההחלטות הטובות לקרב את הגאולה תכף ומיד ממש.