איך לא הצלחנו בחינוך של הילד, איפה טעינו?!

אתמול שוחחתי עם אמא נדירה ומעוררת השראה, עם שמחת חיים אמיתית ואמונה טהורה שהכל בסוף יהיה טוב. זה לא שהילדים שלה מושלמים ואין לה אף התמודדות... אולי להפך. היא מתמודדת עם הילדים בכמה וכמה אתגרים וניסיונות, לא בהכרח פשוטים. ילד עם לקות גופנית, ילדה עם התמודדות נפשית ועוד כמה מתמודדים רוחנית. האישה הנפלאה הזו סיפרה לי סיפור שאני חושבת שכל הורה צריך לשמוע לפחות פעם אחת, אז הנה הוא לפניכם.

זוג הורים מותשים וכעוסים הגיעו לרב שלהם. הגיעו מים עד נפש. הנער שלהם עושה רק מה שבא לו, או נכון יותר, לא עושה שום דבר, כי זה מה שבא לו... לא מוצא את עצמו באף מסגרת, ובכל כמה חודשים מדלג ממקום למקום. הם רצים ומתרוצצים ממומחה למומחה, מדברים עם הנער, ושוב... מנסים פה ומנסים שם, ובינתיים דבר לא הועיל. הם מאוכזבים ועייפים. "איך טעינו?!", כך הם מלקים את עצמם, "מה עשינו, שלמרות כל המאמצים אנו לא מצליחים?". האב מאשים את הרכות של האם, האם - את הנוקשות של האב, והנה הם מוצאים את עצמם בחדרו של הרב...

"האם יש לכם ילדים נוספים?", שאל אותם הרב.

"ודאי", הם ענו, "עשרה ילדים".

"ומה איתם? האם הם כן הולכים בתלם? האם הם כן מרווים אתכם נחת?".

"אווו... ודאי!", עונים ההורים בסיפוק ובלא מעט גאווה, "הילדים שלנו... לשם ולדוגמא! חרוצים, מחונכים, פיקחים ונעימי שיחה... אותם חינכנו להפליא! ממבט ראשון כבר רואים שהם הילדים שלנו...".

או אז אמר להם הרב: "יש לי שני דברים להגיד לכם. הראשון הוא שהילד המתמודד שלכם, הוא למעשה בכלל לא שלכם. הוא רק פיקדון אצלכם. אחרי שעשיתם עבורו את המקסימום, תזכרו שהשאר בידי שמיים ולא בידיכם. הכישלונות שלו אינם הכישלונות שלכם, ולא אומרים עליכם כלום.

"והדבר השני שאני רוצה להזכיר לכם... הוא שגם העשרה הנוספים שלכם, המוצלחים, החכמים, גם הם אינם שלכם. גם ההצלחה שלהם היא מתנה שניתנה לכם משמיים, וגם הם פיקדון..."