אל תתנו לילדים שלכם להפוך לעצי בונסאי

לפני כשנה, הלכנו עם הילדים בפסח לגן הבוטני. ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת, ובגן יש הרבה פריחה והזדמנות לברך ברכת האילנות בהידור. בכניסה לגן היתה תערוכה של עצי בונסאי, שזה בעצם פיתוח יפני, עץ ננסי, מסוגים שונים, שנראה כמו עץ רגיל, רק קטנטן. ליד העצים היתה אשה שגזמה את העץ. שאלנו אותה למה היא צריכה לגזום, והיא ענתה שבלי גיזום מתמיד, העץ יחזור ויצמח להיות בגודל רגיל. במילים אחרות, עץ בונסאי אינו סוג עץ שונה, אלא משמרים אותו כך בזכות טיפוח, עיצוב וגיזום מתמידים.

חשבתי לעצמי, שזה לקח מקסים, שנותן הרבה תקווה. העץ לא מתייאש, הפיתוח היפני אינו טבעי. גם נפש האדם תמיד רוצה לצמוח, ואם יש כאב וטראומה - היא רוצה להתרפא. כאן נכנס התפקיד שלנו כהורים. לאפשר את הצמיחה, לייצר אקלים ואווירה מגדלת. לא צריך לייצר יש מאין, צריך רק למנוע את החסמים, להפסיק לקצץ, לתת את ההשקיה הנכונה, וכאן, במקרה הזה, האקלים הנכון הוא ברור מאוד, הילדים צריכים להרגיש אהובים.

ואז, באקלים הזה, כשהילדים מרגישים אהובים, הם עוברים כל מיני תהליכים של צמיחה וריפוי. הרב וולבה כתב על זה ספר שלם: "זריעה ובנין בחינוך". כדי להצליח, צריך שהילד יצמיח זהות משלו, אי אפשר לבנות עבורו, רק לעשות פיגומים כדי שהזרע ינבוט ויצמח בבריאות.

אז צריך הרבה תפילה על הילדים שלנו, שלא יירשו את השריטות שלנו, שיסתדרו אחד עם השני, ושיהיו בריאים תמיד. אמן. אבל צריך גם לעבוד קשה שהאקלים והאווירה בבית יהיו חסד ורחמים, ולא לחץ ועצבים. אווירה טובה בבית אינה רק אמצעי לכך שהילדים יהיו צדיקים, זה באמת הרבה מעבר לכך. זה מה שמאפשר לילדים להיות בריאים בנפשם. על נפש בריאה יכולה לצמוח גם קומה דתית, כי זו קומת ה"דרך ארץ" שקדמה לתורה, קומה שמאפשרת בריאות נפשית ושמחה, שזה תנאי לקיום מצוות ולהצלחה.

לכן כל כך חשוב וכל כך קריטי להיות שם עבור הילדים. כשמדובר בילדים חמודים שמנסים לרצות, זה קל יחסית. זה הרבה יותר מאתגר כשהם דוקרים ועוקצניים. אבל הם זקוקים לחיבוק שלנו לא פחות. רק שזה מחייב יותר יצירתיות, יותר השקעה. וגם אם עשינו טעויות, ובטוח עשינו, אי אפשר בלי - כל עוד הנר דולק אפשר עוד לתקן, ואם נצליח בחכמה ליזום מצבים שבהם נהנה ביחד, נאכל יחד, נזיע יחד, נכייף יחד - אז נוכל לעלות על מסלול של תיקון.

צריך להתפלל על זה, צריך להיות יצירתיים. לנסות לתפוס כל "עת-רצון" שכזו. שמעתי על זוג שהחליט כל ליל שבת להעמיד כונן תורן שיישן בשישי בצהרים, שמא בלילה תתפתח עת-רצון, וחבל להיות רדומים מדי ולפספס אותה. זה המהלך. אז בדרך יש גם קשיים, טראומות, צלקות, ואני ממש לא מזלזל בזה, ובטח לא חושב שאפשר סתם להתעלם ולעבור הלאה. אבל השאיפה היא להתקדם, וזה מה שהאהבה עושה – היא נותנת כוחות נפש שיאפשרו חיסון או טיפול בעתיד, וזה דרך אווירה כזו, שמעודדת שיקום וריפוי, צמיחה ולבלוב.

חדש בהידברות: קהילת הורים לנוער מתמודד, ביחד עם הרב דן טיומקין, מדי שבוע בזום ועם בונוסים ותכנים רבים! לפרטים היכנסו אל kehila.hidabroot.org/kehila_02 או שלחו מייל לכתובת campus@htv.co.il