האם רשאי הישיש לבקש מעוזרו הנכרי לקרוא לפניו דברי תורה?

יהודי בר אוריין, שהינו ישיש מופלג, פנה אל הרב יצחק זילברשטיין שליט"א בשאלה הבאה:

דברי התורה חביבים עלי עד מאוד. בס"ד זכיתי לחיות בהרגשה של 'כי הם חיינו ואורך ימינו, ובהם נהגה יום ולילה'. אלא שלאחרונה, מאור עיני הלך וכהה, עד שעתה כמעט ואיני רואה כלל, והקריאה מתוך הספרים קשה עלי מאוד.

ניסיתי למצוא מאן דהוא שיבוא ויקרא לפני מתוך הספרים, אך לא זכיתי למצוא אף אחד, מלבד - - - העוזר הנכרי שלי.

נכרי זה שולט היטב בקריאה בלשון הקודש, וחשבתי שאוכל לבקש ממנו לשבת עמי ולקרוא לפני בספרי הקודש שלי. אך מנקרת השאלה בליבי: הלא הדין הוא שאין מוסרים דברי תורה לנכרי, והעוזר דנן, הוא קצת 'מבין' במה שקורא, כך שהדברים ייקלטו גם במוחו;

האם אוכל בכל זאת להיעזר בו כ'קריין', לאור חשקת ליבי העצומה ללמוד תורה?

הרב יצחק זילברשטיין שליט"א השיב לישיש, כי הוא רשאי להיעזר בעוזרו הנכרי ללמוד תורה, וזאת בצירוף שני נימוקים:

א) בשו"ת באר שבע (קונטרס באר מים חיים סי' י"ד) מבואר, שאיסור זה שייך דוקא כשמלמד לנכרי דברי תורה עם טעמן נימוקן וסודותן (וכן מבואר במהרש"א בחגיגה י"ג.). ואמנם סיים הבאר שבע, ששומר נפשו ירחק מללמוד עמהם בכל אופן, מכל מקום בענייננו לאור הצורך הגדול שבדבר יש להתיר.

ב)  בשו"ת אגרות משה (יור"ד ח"ב סי' קל"ב) מבואר, כי מה שאמרו חז"ל שאין מוסרין דברי תורה לנכרי, הוא דוקא כשכוונתו למוסרם לנכרי עצמו, אבל כשכוונתו היא ללמד את היהודים הנוכחים במקום - אין הדבר נאסר, למרות שנוכח שם גם נכרי שאף הוא ישמע ממילא את דברי התורה. וכעין זה נוכל לומר גם בשאלתנו, שעיקר כוונת הקריאה היא לצורך היהודי, ואין כאן שום כוונה ורצון למסור לנכרי דברי תורה; וגם כוונת הנכרי עצמו היא לעסוק במלאכתו - לשמש לצוותא לזקן, ובמקום שישבו וישוחחו בצוותא בדברים בטלים, ישבו ויקראו דברי תורה.

לסיכום: יש להתיר לזקן לומר לעוזרו הנכרי לקרוא לפניו מתוך ספרי הלימוד כדי שלא יתבטל מתורה.

ומובן מאיליו, הוסיף הרב יצחק זילברשטיין, שאין נידון זה דומה לנידון הקודם אודות החייל שהוצב בשמירה (ששם אמרנו שיש להימנע מלהשתמש בנכרי לקריאת ההגדה), וזאת מחמת שתי סיבות: א) כאמור לעיל, החייל הנכרי מסייע בסיוע של ממש ליהודי בקיום המצוה, ומגונה הדבר שעל ידי שניהם היא תתקיים; אך במקרה של הזקן, העוזר הנכרי משמש כקריין בלבד (ועושה 'מעשה קוף' בעלמא, כאילו השומע מאזין לטייפ). ב) אצל החייל היה מדובר באופן ארעי, וכאן מדובר על אופן תמידי, דהיינו, החייל יוכל באופן זמני להתאמץ קצת יותר ולהסתדר בכוחות עצמו בלימוד ההגדה, ולכן לא ישתף עמו את הנכרי, אך הזקן דנן לא יוכל להימנע בקביעות מלהיות מחובר למקור החיים, ולכן רשאי להשתמש בנכרי כמקריא מתוך הספר.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.