לרדוף אחרי חמור ולקרוא למשיח: סיפור לחג הפסח

לאנשים מבוגרים יש אינטואיציות כאלה שבדרך כלל לא מאכזבות.

גם אצל מרים הישישה הייתה האינטואיציה צד חזק, אבל...

שנה אחת חשה מרים תחושת בטן כזאת, שהשנה משיח יגיע. למה? ככה! אינטואיציה כזאת של בעלת שיבה שקנתה חכמה.

וככה, עם תחושה עילאית זו בילתה מרים את הימים שקודם הפסח. היא צחצחה את ביתה ביסודיות, מתעקשת לקרצף את ביתה בעצמה לכבוד הגואל. מה גם, שהיא טרם מצאה מישהי שתנקה לשביעות רצונה מבלי שתצטרך לעבור אחריו, אבל בואו נניח לזה כעת.

* * *

ליל הסדר הגיע.

מרים הסבה אל השולחן יחד עם בעלה הישיש וצאצאיה הרבים, והנהרה ששפעה מפניה היו לחידה בעיני כל הנוכחים.

"סבתל'ה, מה נשתנה הלילה הזה שאת כה זורחת בו?", שאלו הנכדים.

אולם סבתא מרים כבשה את מילותיה בחיוכה, ורק בסתר לבה כמו לחשה להם: "חכו ותראו מה יקרה הלילה...".

סבתא מרים עקבה אחר בעלה שניהל את הסדר, ומדי פעם הגניבה מבט לעבר החלון, לבדוק האם כבר הפציע אורו של משיח, ואם כבר ניתן להבחין באוזניו של החמור הלבן מעל האדן.

אך לא. שופרו של משיח טרם נשמע, והסדר כבר הגיע לסיומו.

משהו בבטנה של מרים אותת לה שמשיח עודנו בדרכו, אלא ששמורות עיניה כבר בקשו להיעצם.

אבל איך תלך היא לישון?! האין זה זלזול בכבוד הגואל, שיבוא וימצאנה סוכה בחלומותיה?

ומתוך התשישות והעייפות הבזיק בראשה רעיון.

הן משיח יבוא רכוב על חמור (זכריה ט', ט'). וכיוון שגם לה יש חמור בחצר, היא תקשור חבל לרגלה ולרגל החמור, וכך כאשר יבוא חמורו של משיח, חמורה ינער לעומתו, ובכך ימשוך את רגלה בחבל והיא תוכל להקיץ ולהתכונן לקראת קבלת פני הגואל. 

אמרה ועשתה. היא קשרה את החבל לרגלה ושקעה בשינה עמוקה.

* * *

משמרת הליל הראשונה הגיעה, בה כידוע החמור נוער (ברכות ג ע"א).

חמורה של מרים חימם את גרונו לנעור מהוואל עסיסי, ולפתע הרגישה מרים שהחבל הקשור לרגלה זז.

הידד, משיח בא!!!

מרים התעוררה באחת ומיהרה להתיישב, אך מה שהיא לא שמה לב, שהיא משכה עם החבל את רגל החמור, והוא נבהל לו שם בחצר.

אי-אהההה....

החמור פתח בדהירה מבועתת, כשמרים כמובן נסרכת בעקבותיו.

"רגע, רגע", קראה מרים בעודה נגררת על הארץ בעקבות חמורה. אולם החמור לא שעה לקריאותיה והמשיך לדהור.

"רגע, משיח!", קראה מרים, "חיכינו לך כל כך הרבה זמן, לאן אתה ממהר! משיח, יותר לאט, משייייח...".

לקול קריאותיה יצאו השכנים אל החלונות, ומה מאוד הופתעו לראות את מרים הישישה נגררת אחר החמור וקוראת למשיח.

* * *

אהובי, כולנו מייחלים שכבר יבוא משיח. והוא יבוא!

די, שבענו מהגלות, מהצרות, מהממשלה, וממה לא? רוצים גאולה!

אבל בשביל שמשיח יבוא, אנחנו צריכים להיות מוכנים.

איננו יכולים להמשיך להשקיע את כל מרצנו וחיינו רק בקנייני החומר, בריבוי הממון ובהגדלת הנכסים, ולצפות לבוא משיח. זה בדיוק כמו להיגרר אחרי חמור ולצעוק: "משיח, משיח"...

החמור מייצג את החומריות, וכשאמרו שמשיח יבוא רכוב על החמור, התכוונו: שמשיח יהיה אדם שימשול בחומריותו! וכאלה צריכים אנו לשאוף להיות, על מנת שיוכל לבוא במהרה ולגאלנו.

נתחזק בלימוד התורה וקיום המצוות, ונזכה לגאולה עוד בניסן הזה.