הקונה טען כלפי המצרן: ’הרצחת גם ירשת?!’

מקרה מצער מאוד וטראגי הגיע לפתחו של מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א:

משפחה עם עשרה ילדים שובבים במיוחד, גרה בדירה קטנה בבניין משותף מעל זוג זקנים חולניים. מחמת שובבותם של הילדים הם גררו כסאות ושולחנות, קפצו ושיחקו עם כדור במשך רוב שעות היום, עד לשעות הלילה המאוחרות. אל הרעש והשובבות של הילדים הצטרפו פעמים רבות גם ההורים, ונהגו לערוך בבתיהם 'ערבי הפרשת חלה' ו'סעודות אָמֵנים' (דהיינו שמגישים מיני מאכל ומשקה מכל סוגי הברכות, 'מג"ע א"ש' ובשמים, וכל אחד מברך לפי סדר, והציבור הרב עונה אמן בקול רם, כאשר כל אמן 'מקפיץ' את הזקנים מלמטה...), וכל זאת בשעות מאוחרות מאוד בלילה; ובקיצור, נבצר מן הזקנים לנוח כראוי, ופעמים רבות התעוררו בבהלה מחמת הרעש הנורא מהדירה שמעליהם, ומגוריהם היו קשים מנשוא.

למרות הפניות הרבות להורים ולילדים למנוע את הרעש וההפרעה, לא השתנה דבר. האנשים המשיכו להפריע והתעלמו מתחנוני זוג הישישים.

והנה, באחד הלילות, מחמת רעש גדול שנעשה בדירה העליונה, התעוררה הזקנה מלמטה בבהלה, וכתוצאה מכך קיבלה התקף לב קשה. הובהלה לבית החולים, וכעבור יומיים הלכה לבית עולמה, רח"ל.

הזקן האלמן, אינו מסוגל להמשיך לגור בדירתו, מחמת הזיכרונות ברעייתו, והחליט למכור את דירתו. ואכן הוא מכר את הדירה ליהודי בשם ראובן, ועבר לדור בבית אבות.

ומי מופיע כעת בפתח דירת הקונה? - השכן מלמעלה!... הוא מספר לקונה ראובן, שמאחר ודחוק להם מאוד בדירתם הקטנה, ויורחב להם מאוד בחיבור דירה נוספת אל דירתם, ממילא הוא מבקש ליישם את 'דינא דבר מצרא'[1] - "הרי אני מצרן ואתה נחשב כשלוחי לרכישת הדירה, ומשכך, תקבל את כל הסכום ששילמת עבור הדירה ותִפְנה נא לחפש דירה אחרת..."

הדברים הגיעו לאוזניו של הזקן, והוא זעק: "הרצחת גם ירשת?!... איני מוכן בשום אופן שייכנסו השכנים מלמעלה לדירתי, לאחר שגרמו לפטירת רעייתי ו'סילקו' אותי מכאן!"

ונשאלת השאלה, האם טענת הזקן מתקבלת ואכן לא קיימת כאן זכות למצרן, או שמא תקנת 'בר מצרא' קיימת גם כאן, על אף שהרגש זועק 'הרצחת גם ירשת'?...

מוכר ששונא את המצרן

מבואר בשו"ע (חו"מ סי' קע"ה סכ"ג), שבכל דבר שיש למוכר הפסד, לא תיקנו בזה זכות למצרן, לפי שאין לנו לעשות 'טוב וישר' למצרן 'על חשבון' הפסד המוכר. אולם, כל זה הוא רק כאשר ייגרם למוכר הפסד ממוני מסויים מחמת מכירת דירתו למצרן, אבל אם סיבת מניעתו למכור למצרן נובעת מסיבות אישיות, הקשורות למשל לריב ומדון שהיה בינו למצרן, בזה קיים דין 'בר מצרא', ולכן אם מכר את הדירה לאחר, המקח מועיל עבור המצרן בעל כרחו של הקונה.

ומבואר ברמ"א (שם ס"ו), שבמקרה שאמר המוכר בפירוש שהוא אינו מוכן בשום אופן למכור למצרן, למרות זאת אם מכר לאדם זר, המכירה חלה עבור המצרן בעל כרחו של המוכר (באופן שאכן אין לו הפסד ממשי מכך), והקונה הזר נחשב כשלוחו של המצרן לקנות עבורו את הדירה, משום שאין ביכולתו של המוכר לקפח את המצרן ולהפקיע את תקנת חז"ל של דינא דבר מצרא הנלמדת מהציווי של 'ועשית הישר והטוב'.

לאור הדברים, מן הדין נראה שזוכה השכן המצרן בדירת הזקן, כי כל המניעה של הזקן מלמכור לו את הדירה, נובעת רק מחמת רגש של נקמה ושנאה, ולמרות שאנו מבינים היטב את הרגשות הקשים שנוצרו אצל הזקן כלפי המצרן, אין בכך בכדי למנוע את קיומה של תקנת חז"ל של דינא דבר מצרא.

כל זאת מן הדין.

אולם, אמר הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, שמאחר ואין מדובר ברגש סתמי של כעס על השכן, אלא קיים כאן רגש אמיתי וטענה של 'הרצחת גם ירשת', (שמצאנו כבר כדוגמתה בנביא במלכים א' פכ"א, אודות סיבוב רציחתו של נבות על ידי אחאב, כדי לירש את כרמו, שצוּוה אליהו הנביא לומר לו 'כה אמר ה', הרצחת וגם ירשת?!'), לפיכך, נראה שאם בית הדין יראה שבפסק לטובת המצרן יש עידוד לאנשי פשע, יש להם רשות לעמוד ולהפקיע (כדין 'הפקר בית דין הפקר') את זכותו של המצרן שהתנהג שלא כדין. וכדוגמא להנהגה זו ציין הרב יצחק זילברשטיין למקרה נוסף בו נשאל בעבר:

רופא שקיפד את חיי אשתו ברשלנות ומבקש ליורשה

מעשה אירע בחו"ל, באשה שנתקפה בהתכווצויות. בעלה הרופא הזריק לה אמפולה של אופטלגין, והאשה ל"ע נפטרה. המשטרה שבדקה את נסיבות המוות, גילתה שכמות האופטלגין היתה גדולה, ולפיכך היא נפטרה. התובע הכללי האשים את הרופא בגרימת מוות לאשתו מתוך רשלנות וכלא אותו. השופט העלה גם חשד של גרימת מוות מתוך כוונה לא טהורה, שכן האשה היתה עתירת-נכסים ונשואה לרופא בזיווג שני. בדברי החשד, מציין השופט את דברי אליהו הנביא שאמר לאחאב: "הרצחת וגם ירשת?!".

ונשאל הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, מה דעת התורה בנידון?

ובכן, אמר הרב יצחק זילברשטיין, שמעתי ממורי חמי, מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, שמכיון שלא מצינו בחז"ל שיפקיעו את זכות הירושה מרוצח, ממילא גם כאן הבעל יורש את אשתו.

ומה שאליהו הנביא אמר לאחאב 'הרצחת וגם ירשת', אדרבה, משם מוכח להיפך, שלמעשה הרוצח זכאי לרשת את הנרצח, שהרי קראו הנביא 'ירשת'. וכך הם דבריו: הרצחת וגם ירשת? לא כמו שעלה על דעתך יהיה, אלא 'כה אמר ה' במקום אשר ילקקו הכלבים את דם נבות ילקקו הכלבים את דמך גם אתה', דהיינו, כרם נבות היזרעאלי שחשבת לירש על ידי סיבוב הריגתו, לא יגיע לידך, אלא הכלבים ילקקו שם את דמך. (ויעויין באור שמח פ"ג מהל' שמחות ה"ב, שכן מבואר מדבריו שמן הדין יורש הרוצח את קרובו).

עם כל זאת - הוסיף הרב יצחק זילברשטיין - יש רשות לבית דין לתקן תקנה (אם ימצאו לנכון לעשות כן), שכשרצח אדם את מורישו, תופקע זכותו ליורשו. וכשם שמצינו (בחו"מ סי' רפ"ג ס"ב) שרשות ביד בית דין לקנוס משומד שלא יירש נכסי מורישו הישראל, ומעבירים את הנחלה לבנו (אם הוא יורש ישראל) או לאחיו, כך הזכות ביד בית דין לקנוס רוצח ולהעביר את הנחלה ליורש הבא אחריו.

וכך נאמר גם בנידון שאלתנו - אמנם מן הדין זוכה המצרן בדירה, אולם אם יראה בית הדין לנכון לקנוס אותו ולהפקיע את זכייתו, יש לעשות זאת!

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.