"סבא מעולם לא לבש גלימות", הודיע נכד הצדיק לרוכש הגלימה

טרם ניגש להצגת השאלה, נקדים את הנאמר בירושלמי (מועד קטן פ"ג ה"א): 'מקלו של רבי מאיר היתה בידי והיא מלמדת אותי דעה'. ומבואר שאפילו במקל של צדיק יש סגולות נפלאות. ובחידושי ה'חתם סופר' (פרשת תולדות), כתב על הפסוק 'הלא אצלת לי ברכה' (בראשית כ"ז, ל"ו): "נלענ"ד דמשמע בירושלמי (במו"ק שם), דמלבושיו של האדם נאצלים מקדושתו של הלובש, והלובש אותם אחריו נאצל עליו מאותו הרוח".

ובכן, מעשה בראובן שערך 'ערב ישועות', ובמרכזו הציג למכירה גלימה של אחד מגדולי המקובלים בדור הקודם.

הזוכה המאושר היה שמעון, ששילם תמורת הגלימה עשרת אלפים שקל. והנה, לאחר מכן הופיע במקום תייר מחו"ל, וביקש לקנות את הגלימה משמעון. לאחר דין ודברים, הסכים שמעון להעביר את הגלימה לידיו תמורת עשרת אלפים יורו, (לא לפני שלבשה למשך מספר רגעים כדי להתבשם מקדושתה).

והנה, כעבור מספר חודשים, פוגש שמעון את אחד מנכדיו של הצדיק ההוא, ומספר לו שזכה ללבוש כמה רגעים את גלימת סבו הצדיק. "סבא שלי מעולם לא לבש גלימות", טען הנכד נחרצות. לאחר בירור אצל בני משפחה ומקורבים נוספים של הצדיק, אכן התברר שהוא לא לבש מעולם גלימות. שמעון ניסה לאתר את התייר שרכש את הגלימה, כדי להחזיר לו את כספו, אך כל ניסיונות החיפוש אחריו עלו בתוהו.

מה עשה שמעון כעת? - הוא קנה (או תפר) גלימה נוספת, הכמעט זהה לזו שרכש מראובן, ופנה אל ראובן עם העדויות הברורות אודות התרמית במכירת הגלימה, ותבע: "קח ממני את הגלימה שלך, ותשיב לי את ה-10,000 שקלים ששילמתי עבורה".

ואכן ראובן התנצל, והשיב את מלוא הכסף.

עתה בא שמעון ושואל: האם נהגתי כשורה בכך שהוצאתי מראובן את הכסף?

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

אילו שמעון היה בא לפנינו מלכתחילה ושואל כיצד לנהוג, היינו מורים לו לגשת עם ראובן לבית-הדין, ולספר שם את כל הסיפור האמיתי, ולהוציא מראובן את כספו (תוך קיזוז מחירה האמיתי של הגלימה), ולא טוב עשה שמעון שנהג בדרך מרמה ושקר בכך שהציג בפני ראובן גלימה אחרת ואמר כי זו הגלימה שקנה ממנו.

אולם, בעצם קבלת הכסף מראובן, לכאורה אין דופי, מפני שהמקח שלו עם ראובן נחשב למקח טעות ובטל, ולראובן אין כאן אלא דמי גלימה, ושמעון השיב לו אותם כשמסר לידיו את הגלימה השנייה הזהה לראשונה.

ובנוגע לסכום שקיבל מהתייר - צריך שמעון לרשום בפנקסו שהוא חייב להשיב את הסכום הזה לתייר שקנה ממנו בטעות את הגלימה, ולהמתין עד שיזכה למוצאו או עד שיבוא אליהו במהרה בימינו. (ואם יש ברשות שמעון סכום זהה לזה שקיבל מהתייר, באופן שיוכל ליתנו לתייר מיד כשימצאנו, נראה שבינתיים יוכל להפקיד את הסכום שקיבל בחשבונו האישי ולהשתמש בממון, עד שימצא את התייר. יעויין בספר השבת אבידה כהלכתה פ"ו אות ג').    

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.