"בבקשה אל תסתכל עליו, זה לא נעים לו": אמא לילד נכה בפוסט מרגש

היום אמרתי לפחות לשלושה ילדים
שלא יסתכלו על איתן מיכאל..

כן, אני לא מתביישת לבקש זאת.

זה מאוד לא נעים לאכול
כשמישהו נועץ בך מבטים,
ולא מפסיק.
להאכיל את איתני,
כשלא רחוק עומד ילד שנראה בהלם,
ועיניו לא יורדות מהילד שלי.
להעלות אותו במעלון
כשקבוצת ילדים עומדת ובוהה בנו.
כשאנחנו יושבים בלובי וחודרים לנו לפרטיות
כי יש לנו ילד מיוחד בעגלה.

הבנות שלי נבוכות
זזות בכסא.
מרגישות גם לא נעים
זה מעצים להן את השונות של אחיהם,
שלנו.
קשה לנו לראות את המבט המבוהל, ההמום, הלא ברור של הילד שמביט במיוחד שלנו,
זה מכאיב לנו
מעצים את הכאב.

נכון, איתן מיכאל שונה.
נראה לא רגיל
קשה להבין מה רואים, ילד גדול, יפיפה, תקוע בעגלה מוזרה, לא רגילה, לא זז, יורק, עין ימין פתוחה ועין שמאל חצי סגורה..
הראש שלו נופל הרבה
הידיים מעוותות
והוא לא מוציא מילה.
מידי פעם מחייך באושר
ועיניו זורחות.

אני מבינה שזה תופס את העין
אבל יש גבול כמה זמן מסתכלים עליו.

אז לימדתי את עצמי ואת הילדים שלי לגשת לילד שמסתכל על איתן מיכאל,
להגיד לו: "רוצה לדבר איתו? אם לא, בבקשה אל תסתכל עליו, זה לא נעים לו".
כן, ממש כך
אני לא מתביישת.
אני יכולה גם לומר -
"הוא היה ילד רגיל שנפגע בתאונת דרכים,
הוא מאוד אוהב ילדים.. אפשר לדבר איתו"..

לרוב, הילד הולך ולא מתייחס לאיתני,
וזה בסדר.
מובן.

נכון, זה מביך.
הילד לא מבין מה אני רוצה ממנו,
אבל אותי זה מרגיע
ואני מאמינה שזה עושה טוב גם לאיתן מיכאל.

ולכם הורים יקרים, בקשה קטנה,
עזרו לי, ולמשפחות המיוחדות הנוספות...

אם ילדכם נועץ מבט בילד/מבוגר מיוחד,
תקראו לו,
תסבירו שיש אנשים מיוחדים שלא בחרו בכך, ולא נעים להם שמסתכלים עליהם.
שאפשר להסתכל,
כי זה משהו מוזר,
אבל רק לכמה שניות...

מתקרבים לפסח.
משפחות מיוחדות רבות
לא מתכננות לצאת וליהנות
בגלל הקושי עם הילד המיוחד ובגלל המבטים.

בואו נעשה שינוי.
תעיפו מבט קצר ותמשיכו הלאה.

אפשר גם לעשות לילדכם הכנה מראש במקרה ותפגשו ילד מיוחד.

ואם אתם רוצים להעביר לילדכם שיעור בקבלת השונה
תגשו יחד איתו לילד המיוחד.
תעשו היכרות ביניהם.
תראן לילדכם איזו נשמה גדולה.
יש במיוחדים
נשמה הכלואה בגוף פגוע.

כמובן, שימו לב אם המשפחה של הילד המיוחד זורמת,
או שההורים מעדיפים שקט וספייס.

תודה מראש
ריעות לוי
רמלה