מה צוואתם של קדושי השואה? הרבנית ימימה מזרחי במילים מטלטלות

פרשת השבוע "קדושים" ויום השואה נסמכו זו לזה ובנוסף, אנחנו בשבוע הגבורה של ספירת העומר. ויש נטייה לדבר על "השואה והגבורה" כאילו מדובר בשתי מחלקות נפרדות: שואה של ההולכים כצאן לטבח (לכאורה) וגבורה של מורדי הגטאות. ואנחנו כבר יודעים עד כמה זה לא נכון; השואה, היא-היא הגבורה.

הרב'ה מפיאסצנא, ה' יקום דמו, היה אומר לחסידים שלו בשואה משפט מופלא: הייסורים הם מעשים.^[1] אל תחשבו שייסורים, לא עלינו, שבאים עליכם זה משהו שעובר עליכם ואתם פאסיביים ומסכנים. לא, זו עשייה! קוראים לזה "קְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם"; קְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶּלָה.^[2] מה הכוונה? אנחנו שומעים על אימהות ששמו ילדים במנזר, שזרקו ילדים מקרון רכבת נוסעת והמילים האחרונות שאמרו היו "תישאר יהודי!". זה המשפט האחרון שנשאר לילד או לילדה. ולפעמים, להישאר – זו הגדולה שבגבורות. בפרט בייסורים.

לפעמים את מרגישה כל כך לא גיבורה, כל כך מנוצחת. ולפעמים דווקא זו הגבורה, להיות קְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם, להישאר. כמובן שזו לא מצווה להישאר במצב רע, אבל כשאין אפשרות לברוח, לקום עוד יום ולפסוע עוד פסיעה – קוראים לזה גבורה.

נשארת מתפללת בבוקר?

נשארת מאמינה?

נשארת צנועה על אף הבדידות הגדולה והניסיונות האדירים?

קוראים לזה קדושים.

זו פרשתנו, קדושים. היא מפרטת איסורי עריות. מה, אם אני לא חוטאת בדברים האיומים האלה כבר קוראים לי קדוֹשה?! כן, כן, בטח בדור כזה.

ולהישאר. איך אומרת אשת איוב לבעלה המיוסר: עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ?^[3] איך אתה ממשיך, איך אתה נשאר??

כי להישאר, ולהמשיך, זו אחת הגבורות האדירות.

ומה מחזיק אותם, מה?

אני קוראת את רש"י, בפירוש שבכל פעם מטלטל אותי לגמרי. הפרשה פותחת במילים דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ.^[4] למה לכל עדת בני ישראל? ורש"י: מְלַמֵּד שֶׁנֶּאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ בְּהַקְהֵל (מול כולם), מִפְּנֵי שֶׁרֹב גּוּפֵי תּוֹרָה תְּלוּיִין בָּהּ^[5] – למה? כי בפרשת קדושים כתוב וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ.^[6]

הוא רוצה לומר שזו הפרשה המאוד-מאוד חשובה, כי כתוב בה וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. אבל למה מילים כאלה, רש"י – רוב גופי תורה תלויים? אמאל'ה. זה היה התחביב של הנאצים, לקחת גוף של אדם מלא בתורה ולתלות אותו למען יראו וייראו ולהשאיר אותו לא עלינו ככה, מבוזה. רוב גופי תורה תלויים, איזה משפט מטלטל. רש"י בוודאי לא התכוון לקונוטציה הזאת אבל זה נשמע נורא.

והרבי מפיאסצנא יאמר: תראו כמה גופים מלאי תורה נתלים בתופת הזאת. והצוואה שלהם היא, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. זה כלל גדול בתורה^[7] – למה? מפני שלהישאר אוהבים בתוך סביבה של אנשים כל כך רעים, זו גבורה עילאית. כי רוע זה דבר מדבק. אכזריות זה מדבק. התעלמות – זה מדבק. בבקשה, אתם, בעולם של שנאה, תישארו אוהבים. בסביבה שנטלה מכם את כבודכם, הישארו מכבדים.

זו הצוואה של גופי התורה התלויים. הם תלויים, בך.

חזרה לשאלה. אז מה החזיק אותם בשואה? והוא אומר משפט נורא, האש קודש: אם אחרי שככה הקרבנו את עצמנו אתם תישארו פה ותריבו ותשנאו, לשם מה נתקרבנו? בשביל מה זה היה, כל הקורבנות האלה, אם אתם פה למטה לא תאהבו זה את זה? קינדרלעך קינדרלעך, הדבר הכי גדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר.^[8] תיזכרו, בעולם רע, להישאר מלאי אהבה ולהישאר זו לפעמים הגדולה שבגבורות.

רק שנישאר אוהבים זה לזה ומכבדים זה את זה. זו זכות הקיום שלנו כאן. ויהי רצון שתישארו לנו ושתוסיפו אהבה בעולם כשם שאתן עושות.

מקורות ומראי מקום:

[1] הרב קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצנא, "אש קודש". יופיע גם בקונטרס "ההרוגה עליך" – מאמרי השואה של הרבי מסלונים, הרב שלום נח ברזובסקי.

[2] ברכת קדושת ה' בתפילת עמידה.

[3] איוב ב', ט.

[4] ויקרא י"ט, ב.

[5] רש"י, שם.

[6] ויקרא י"ט, יח.

[7] תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים פרק ט', הלכה ד.

[8] כך אמר הרבי מפיאסצנא לילדים בגטו ורשה. על פי הסיפור "הגיבן הקדוש", סיפר הרב שלמה קרליבך.