האם ניתן להקריב קרבנות בזמן הזה?

לאור ההלכה שנפסקה ברמב"ם פרק ו' מהלכות בית הבחירה (על פי הגמרא בשבועות ובזבחים) שקדושת ירושלים לא בטלה ו'מקריבים אף על פי שאין בית', ולאור ההלכה שקרבן ציבור בא גם בטומאה, היה ניתן לכאורה להקריב קרבנות בזמן הזה.

להדגיש, אסור לעלות להר הבית בטומאה, ועלולים להגיע למקומות שיש בהם איסור כרת, אבל כאשר מקריבים קרבן ציבור או קרבן פסח הבא בטומאה כשרוב הציבור טמאים – אם כן הבעיה הזו אינה קיימת.

כמובן את השאלה הביטחונית אנו מניחים לעת עתה, ודנים תחילה בהקשר ההלכתי. האם אלו שרצו להקריב קרבן פסח הינם משוללי יסוד, או שהויכוח הוא באמת האם הסכנה המיידית והסכנה להבערת חבית חומר הנפץ שאנו יושבים עליה – דוחה את האפשרות הזו.

ובכן אנו אומרים בתפילת המועדים 'ואין אנחנו יכולים לעלות ולראות ולעשות חובותינו בבית בחירתך בבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו מפי היד שנשתלחה במקדשך', ונשאלת השאלה היד הזו שנשתלחה בבית המקדש מונעת את הקרבת הקרבנות, הרי 'מקריבים אף על פי שאין בית'?

אמנם יש גירסאות מפני היד 'השלוחה' במקדשך, לאמור אין זו מניעה הלכתית מחמת העדר בית, אלא מפני שלטון הזרים בבית, הגירסה הזו יכולה לעורר את הויכוח האם הסיבה הזו רלבנטית כאשר כביכול 'הר הבית בידינו'.

אמנם לגירסה זו אין בסיס מוקדם והיא תיקון של אי מי שהחליט שכך נכון יותר.

הדיון המעשי בין גדולי ישראל לפני כמאתיים שנה

ובכן הרצון וההצעה להקריב קרבן פסח בזמן הזה נידונו על ידי גדולי הדורות באלף הנוכחי מספר פעמים, בשו"ת חתם סופר ישנה התכתבות בין גדולי הדור לפני למעלה ממאתים שנה - רבי עקיבא איגר רבה של פוזנא וחתנו רבי משה סופר המכונה ה'חתם סופר' רבה של פרשבורג – שני עמודי עולם המקובלים בכל בית ישראל, התכתבות זו מתעדת דיון שהיה ביניהם בו העלה רבי עקיבא איגר את ההצעה להקריב קרבן פסח בזמן הזה, וכנראה הוא רצה לעלות לשם כך לירושלים.

גם חתנו החתם סופר לא פוסל את האפשרות על הסף והוא כותב כי כבר עסק בכך אחד הראשונים בשנה הי"ז לאלף הנוכחי – זאת אומרת לפני קרוב לשבע מאות ושבעים שנה!

הוא אמנם מעלה כמה בעיות הלכתיות – אולם השיקול המרכזי השולל כל התקדמות בדיון הוא התנגדות המוסלמים הרואים במקום זה מקום קדוש מאד.

[מעניין שבמהדורת שו"ת חתם סופר החדשה הושלם קטע שנשמט או הושמט ממהדורות אחרות, בו החתם סופר מביע את התפעלותו והתרגשותו מציור של הר הבית שנשלח לו במתנה מאנשי ירושלים – בו מופיעה גם כיפת הסלע. האהבה לציון והגעגועים למקום המקדש גברו כנראה על הצער מלראות את ה'שועלים הלכו בו'].

הטיעון של הנצי"ב ושו"ת בנין ציון

אולם כמה מגדולי הפוסקים – בהם הנצי"ב ראש ישיבת וולאזי'ן וכן שו"ת בנין ציון (מאת בנו של ה'ערוך לנר') – טוענים שניהם כי הפסוק שנאמר בפרשת בחוקותי 'והשימותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוחיכם' אוסר עלינו להקריב בזמן שהמקדש חרב!

מה שנאמר בתלמוד ונפסק ברמב"ם - 'מקריבים אף על פי שאין בית' זו הוראה חוקית, הקרבן הוא בר תוקף, (ולכן גם יש חיוב על שחוטי חוץ) אולם באופן מעשי אנו מנועים מלהקריב כיון שנאמר 'ולא אריח בריח ניחוחיכם'.

ישוב נוסח התפילה

לאור דבריהם מיושבת השאלה על נוסח התפילה - 'ואין אנחנו יכולים לעלות ולראות ולעשות חובותינו בבית בחירתך בבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו מפי היד שנשתלחה במקדשך'. כי העמדת המקדש כשמם מונעת מאיתנו את הקרבת הקרבנות – לא מצד חסרון המקדש אלא מפני שבעקבות זאת 'לא אריח בריח ניחוחיכם'.

עם זאת טוען הנצי"ב שקרבן פסח שונה!

לדעתו גם אחרי שנחרב בית המקדש המשיכו במשך תקופה להקריב את קרבן פסח, וזאת משום שבשונה מקרבנות אחרים לא נאמר בו 'לריח ניחוח' ולכן המאמר 'לא אריח בריח ניחוחיכם' לא שולל את הקרבתו, בעוד שבשאר הקרבנות 'ריח ניחוח' הוא חלק מהותי בהקרבה כפי שנאמר במשנה בזבחים 'לשם ריח לשם ניחוח' - ואם כן אין זה רלבנטי כאשר נאמר 'לא אריח'.

בעקבות דברים אלו ניתן להציע שגם קרבן העומר היה ניתן להקרבה, כי גם בו לא נאמר 'ריח ניחוח'. לאור זאת נוכל להבין את ההסבר של רבי חיים מבריסק על כך שלדעת הרמב"ם מצות ספירת העומר בזמן הזה הינה דאורייתא מפני שבעצם אנו מחוייבים באופן מעשי גם בהעדר מקדש להקריב את העומר, אלא שאנו מנועים ממניעות טכניות. לכן טוען רבי חיים סולבייצי'ק – נחשב היום השני של פסח 'יום הביאכם את עומר התנופה' כמו שהוא היה נחשב בזמן המקדש אילו מסיבה כלשהי נמנעה ההבאה. וכיון שיש לנו 'יום הביאכם' דהיינו יום שיש בו חובתהאה – יש גם את מצות הספירה 'מיום הביאכם תספרו'.

בררנו אפוא את הסיבה שגדולי ישראל בכל הדורות ניסו לבדוק את האופציה הזו דוקא לגבי קרבן פסח... (על נסיון להביא את קרבן העומר לא שמענו - ואולי מפני שזו חובת בית דין הגדול לדאוג לכך ולא חובתו של כל יחיד. הסבר זה נותן גם אפשרות נוספת לבדל את קרבן פסח משאר הקרבנות, מה גם שאי הקרבתו כשאפשר – היא בחיוב כרת).

סוף דבר

ובסופו של דבר החשש מפני פיקוח נפש שב וחזר בווריאציות שונות, ואין ספק שגם בזמננו אילו היתה מתקיימת הקרבה המונית שמשמעותה עליה של מאות אלפי יהודים להר הבית בו זמנית, היתה התבערה העולמית והאש האיסלאמיסטית מגיעות לגבהים בלתי נתפסים. את הפרומו לכך ראינו בשבועות האחרונים.

עם זאת עלינו לעורר את הציפיה והגעגועים, להרגיש שהדבר קרוב אלינו מאד ומי יתן ונזכה להקריב קרבן פסח ואת שאר הקרבנות ולשנה הבאה בירושלים הבנויה נעלה ונראה עם קרבן פסח, ועולת ראיה...

שבת שלום וכל טוב לכולם.