איך התורה גורמת לנו להיות טובים יותר?

שלום וברכה מורי ורבותי!

מה הכח של התורה לעדן את האדם?

איך התורה גורמת לך, האדם הרגיל, לי, ולכל אחד המסובבים אותנו, להפוך להיות טובים יותר: להפוך להיות בעל טוב יותר, אבא טוב יותר, אח טוב יותר, ואפילו סבא טוב יותר לנכדיו?

שימו לב טוב מורי ורבותי!

קודם כל יש כאן משהו רוחני גדול ועצום, הנפש מתעדנת ככל שהיא מקבלת מזון רוחני מזוקק, וזה כאשר אתה מקבל את התורה הקדושה.

כל אחד לפי הרמה שלו, כל אחד לפי האפשרויות שלו, כל אחד לפי הזמן שהוא באמת יכול לפנות לכך.

בן תורה לומד מבוקר עד בוקר.

מי שנאלץ לצאת לעבודה, חייב לקבוע עיתים לתורה, הוא חייב לקבוע את המקסימום שהוא יכול.

הנפש מתעדנת, האדם נהיה אדם אחר, הסובבים לפתע פתאום לא מכירים אותו, מסתכלים עליו כעל מישהו חדש שנולד, וזה באמת "מישהו חדש שנולד".

כי אדם עם תורה, ואדם בלי תורה, הוא פשוט בן עם אחר, זה לא יהודי ועוד יהודי, זה סוג אחר, זו מהות אחרת, זה מהות של בן תורה.

ברגע שאתה בן תורה, ההתנהגות שלך אחרת לחלוטין.

אבל יש כאן גם משהו גשמי וטבעי, משהו מאד מאד חזק שמשפיע על המח הפשוט שלך, להבין עד כמה יתכן ויש מישהו אחר שצודק מלבדך.

כאשר לומדים גמרא, כאשר לומדים הלכה, מגלים עד כמה לכל צד ישנו צד אחר הפוך לחלוטין. מגלים איך לכל סברה הגיונית וחזקה, ישנה סברה הפוכה לחלוטין, שברגע אחד משכנעת אותך עד כמה לפני רגע דיברת "שטויות", במחילה מכבודך…

כלומר, היית בטוח שהסברה הנכונה היא ימינה, ולפתע פתאום מגיע אמורא אחר והופך אותה לשמאלה.

ואז אתה מבין: "גם אם אני בטוח במשהו במאת האחוזים, יתכן שאני טועה. והראיה, שבשיעור התורה שלי מדי ערב, ובגמרא שאני לומד עם החברותא, אני מקבל סטירות לחי מצלצלות יום יום, ושעה שעה, ואני מגלה עד כמה לכל היגיון ישנו היגיון הפוך.

אז גם אם אשתי לא אמרה כמותי, גם אם אמא שלי חשבה אחרת, גם אם אבא שלי מתווכח איתי, וגם אם החבר שלי הפשוט, שמותר לי להתווכח איתו, אומר דעה מנוגדת לדעתי, אני מבין שיתכן מאוד שהוא צודק. כי כבר אין לי את הביטחון הזה, ש'כל מה שאני אומר זוהי האמת האבסולוטית לחלוטין', ממש לא, יתכן שיהיה מישהו אחר שצודק".

כך כולנו יחד זוכים להיות נמוכי רוח יותר, ענוותנים יותר, וממושמעים יותר גם לחוות הדעת האחרת הקוטבית, שהיא נגד מה שדיברנו עד לרגע זה.

בהצלחה רבה לכולנו,

וברוכים תהיו!