סיון רהב מאיר: 50 שנה של מכירת בשכונה, וחינוך של דור

זה לא היה טקס ממלכתי, מאורגן ורשמי, אבל האירוע הקטן והמיוחד הזה היה מבחינתי השלמה לכל הטקסים הישראליים של הימים האלה.

מייד אחרי מלחמת יום הכיפורים, ב-1973, נפתחה ברחוב אבן ספיר פינת רחוב ציפורי בשכונת נחלאות בירושלים מכולת. השבוע, כ-50 שנים אחר כך, היא נסגרה. מסיבת הפרידה שאליה נהרו תושבי שכונתנו לא הייתה רק סגירה של מכולת, אלא פרידה מדור ומתקופה. כתבתי בעבר על טקסים כאלה, שמלמדים המון על ישראל של פעם ושל היום. הפעם זה היה הטקס שלנו.

המכולת מכונה "רבי", על שם רבי יעקובי, בעל הבית, שניהל את המקום יחד עם רעייתו פרידה. הנוכחים באירוע, וגם תושבי השכונה שכתבו על כך ברשתות, התרפקו השבוע על מוצרי מזון וממתקים פשוטים שהיו שם פעם וכבר אי אפשר להשיג, ועל עולם שבו אפשר "לרשום" ולשלם אחר כך, כי כולם מכירים את כולם.

שי-חי בן שימול סיפר השבוע שכאשר היה בכיתה א' וההורים שלו לא היו בבית, ניסה לזייף פתק כדי ש"ירשמו" לו ארטיק. "אני זוכר איך פרידה לקחה אותי והסבירה לי שזה לא יפה לשקר ושאסור לרשום בלי אישור של ההורים. בסוף היא 'פיצתה' אותי בסוכריה. זה דור שבאמת אין כמוהו היום".

גם יאיר גבאי, לשעבר חבר מועצת ירושלים, נזכר איך "למדתי בבית הספר 'דוגמא עוזיאל' והיינו מגיעים למכולת של רבי לאחר הלימודים כדי לקנות סנדוויץ' של חצי כיכר לחם שהוא היה מורח עליו אריסה. בשבילנו זה היה אז מעדן מלכים".

ואיש התקשורת ג'קי לוי כתב: "וואוו רבי, רבי. איך אהבתי לשבת לידו בבית הכנסת עדס. כל סלסול מוצלח מוציא ממנו קריאות עונג. וכשמישהו מזייף, ירחם השם... ובכל פעם שקפצתי לקנות אצלו לחם או גבינה, איכשהו יצא שהתעכבתי לחצי שעה של דיבורים".

לא רק שוק המזון, גם השכונה השתנתה עם השנים: פעם גרו פה רק תושבי נחלאות הוותיקים, אחר כך הצטרפו סטודנטים ומשפחות צעירות, והיום גם המון עולים מארצות הברית ששיפצו את הבתים הישנים. מעורב ירושלמי.

הורים הביאו למסיבה הזו את ילדיהם והתרפקו על זיכרונות ילדות. מישהו אחר סיפר איך בכל ראש חודש ההורים הרשו לו בילדותו לקנות כאן שקית שוקו. "היום הילדים לא מתרגשים מכאלה דברים, אבל פעם לקבל שקית שוקו – זה היה השיא", הוסיף. ד"ר אופיר לנג מהמינהל הקהילתי קרא לכך "צרכנות צנועה ואינטימית".

גם אנחנו קנינו לא פעם במכולת של רבי. אני זוכרת איך בפעם הראשונה הוא ישב שקוע בספר תהלים, קורא פסוק אחרי פסוק. היה לי לא נעים להפריע לו ולבקש לשלם בקופה, לא רציתי להפסיק אותו. במסיבת הפרידה רבים דיברו על הדמות הזו של המוכר שרכון על ספר תהלים, כמו לקוח ממעשייה קסומה או מסיפור של עגנון. שכן מרחוב סמוך סיפר שכאשר חלה בסרטן והתחיל טיפולים רפואיים, הוא הביא לרבי את ספר התהלים שלו עצמו וביקש שהוא יקרא במכולת מהספר הזה. רבי קרא מהספר של השכן, עד שזה החלים ובא לקחת אותו בחזרה.

רבי כבר בן 80. עד השבוע, מדי בוקר, היה מגיע בשש בבוקר לפתוח את המקום. פרידה הייתה מגיעה בשתיים בצהריים באוטובוס כדי להחליף אותו. הם לא הדליקו שום משואה, אבל 50 שנה הם מכרו מצרכים לשכונה הקטנה, וגם חינכו תוך כדי אותה ואת ילדיה, לתפארת מדינת ישראל.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".