שבת
תפנית לא צפויה: "העורך דין עונה לי בתשובה מצמררת שלא דמיינתי לשמוע"
"ביום ראשון העורך דין מתקשר אלי, ואני אומר לו 'כן, אני כבר ניגש להדפיס את הפסק', אבל אז העורך דין עונה לי בתשובה מצמררת שלא דמיינתי לשמוע". מה קרה במקרה הבוררות בין שני העשירים? הסוף יפתיע גם אתכם
- שולי שמואלי
- פורסם ט' אייר התשפ"ב |עודכן
(צילום: shutterstock)
בגיליון 'השגחה פרטית' פורסם שיתופו האישי של אברהם, העוסק למחייתו בבוררות, במקרה מיוחד שהגיע אליו עם שיעור מחזק לכל החיים – "אמר הקב"ה: שמעו לי שאין אדם שומע לי ומפסיד" (דברים רבה ד, ה), אדם לעולם לא יפסיד מקיומה של מצווה או מהתחזקות מסוימת, גם אם על פניו נראה בתחילה שכן.
"שמי אברהם, ואני עוסק בבוררות. אנשים שיש להם סכסוך ביניהם מגיעים אלי, מקבלים קניין, וחותמים שיקבלו את ההכרעה של הבורר. בכך אנשים חוסכים דיונים ארוכים בבית הדין, ומצליחים להגיע להסכמה מבלי להגיע לדין תורה. כמובן, כל תהליך הבוררות הינו לפי דיני התורה הקדושה, וברוך השם זכיתי לסייע ליהודים רבים ליישב את הסכסוך ביניהם. במשרד שלי מופיעים יהודים מכל שכבות הציבור, גם כאלו שעדיין אינם שומרי תורה ומצוות. בסייעתא דשמיא קניתי נאמנות גם בקרב אנשים אלו. הם השתכנעו שאם רוצים צדק אמיתי ודין של אמת, כדאי להם לדון על פי דיני התורה.
"המעשה שאני רוצה לספר לכם עוסק בשני בעלי דין כבדים, שני עשירים בסדר גודל, שכל אחד מהם טען בעלות על שורה של בניינים. הטענות שלהם סבבו סביב רווח או הפסד של עשרה מיליון דולר. לאור גורליות הפסק הם החליטו לבוא אלי, כדי שאכריע ביניהם. החומר הכיל המוני מסמכים, ראיות, חוזים, אסמכתאות, ואני הוצרכתי לקרוא את כל החומר, בלי לדלג על שום פרט, ואחר כך לערוך את הפסק בכובד ראש, ולהוציא לאור דין אמת. חישבתי פחות או יותר כמה ימי עבודה אצטרך להקדיש לכך, ובסופו של דבר הודעתי ללקוחות שעד סוף החודש, שיחול ביום שישי, יהיה הפסק מוכן. קבעתי תאריך שאוכל לעמוד בו, כיוון שחשוב לי מאד לעמוד בדיבורי. הרבה מהמוניטין שיצא לי, בסייעתא דשמיא, קשור לזה שאני מתאמץ לשמור את מוצא פי ולעמוד בזמנים.
"עבדתי קשה. קראתי את כל האותיות הקטנות, הסעיפים והכוכביות, למדתי את החומר היטב ואחר כך ניגשתי לעומק העניין ההלכתי. אכן, בסופה של עבודה מייגעת ערכתי את הפסק, שדרש גם הוא ניסוח שקול ומחושב, ובאותו יום שישי, כפי התאריך שנקבתי, ניגשתי אל המדפסת במשרד ונתתי לה פקודה "הדפס". עוד רגע קט, והפסק יצא לאור. אבל דווקא עכשיו המדפסת אינה מגיבה. אני בודק את המכונה, והכל נראה תקין. אולי יש משהו שתקוע בפנים? אני מרים את החלק העליון של המדפסת, אבל אז נחות עיניי על השעון. עכשיו חצות היום, בדיוק. יום שישי, ערב שבת בחצות, ואני עומד במשרד וצריך להקדיש רק עוד כמה דקות כדי לשכנע את המכונה לעבוד. מצד שני, יש לי קבלה שאני עומד בה כבר כמה שנים, מאז שלמדתי מסכת פסחים (דף נ) "העושה מלאכה בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה - אינו רואה סימן ברכה לעולם". אחרי שלמדתי את כל העניין שמובא שם בגמרא, ועיינתי בדברי הפוסקים בשולחן ערוך, החלטתי החלטה נחושה – בערב שבת ויום טוב, מחצות ואילך, אני סוגר את המשרד ופונה להכנות לקראת שבת קודש. ברוך השם מאז שקיבלתי זאת על עצמי, אני עומד בזה שבוע אחרי שבוע. ומה יהיה עם השבוע? בתוכי מתגוששות שתי דעות. העורך דין של הלקוח שלי, שמחכה לפסק, והנאמנות שהשגתי ביושר על ידי העמידה בזמנים תלויה בכך שאדפיס את הפסק ואעביר להם. והרי העבודה הזאת משולמת כהוגן, ואני צריך להוכיח שהתשלום שווה את העבודה, ומצד שני יש לי כבר קביעות, להפסיק לעבוד בחצות.
"משהו בתוכי דחק בי להתעסק עם המדפסת רק עוד כמה דקות, הרי בלי להדפיס את הפסק ולחתום על כל עמוד אין ערך לכל העבודה. אבל הקב"ה ריחם עלי, ואל מוחי נכנסה מחשבה טהורה. חשבתי לעצמי 'הן העורך דין לא נמצא אתי כאן בחדר ועומד עלי שאגיש לו את הפסק הערוך, אבל הקב"ה נמצא גם נמצא! הוא כאן, רואה הכול. יודע את השעה ואת ההחלטה, רואה אותי ומתבונן בי, מעמיד אותי בניסיון ומבקש ממני לעמוד בו, כמו קורא אלי "אברהם! אברהם!" ואני, מה אומר? "הנני"!'.
"באותו רגע מופלא הפניתי עורף אל המשרד, ונעלתי את הדלת, כשאני מניח מאחוריה את כל ענייני העבודה. יהיה מה שיהיה, אחרי חצות לא עובדים! אחרי כשעה התקשר אלי העורך דין לשאול מה עם הפסק. התנצלתי שאכן סיימתי את מלאכת הכתיבה, אבל המדפסת קרטעה. ביום ראשון בעזרת השם הוא יקבל את כל החומר, הסברתי והוא שמע וקיבל. שבת קודש פרשה את כנפיה, ואני זכיתי לחוש הפעם כי הקרבתי קרבן להשם. בהרגשה זכה וטהורה קיבלתי את פני שבת המלכה.
"ביום ראשון העורך דין מתקשר אלי, ואני אומר לו "כן כן, אני כבר ניגש להדפיס את זה", אבל אז העורך דין עונה לי בחזרה תשובה מצמררת שלא דמיינתי לשמוע - "רגע רגע, אל תמהר להדפיס. אני בדרך ללוויה של הלקוח שלי, העשיר שאתה פסקת בדיון שלו. הוא נפטר בשבת מדום לב, ובקשר ליורשים זה סיפור חדש". הייתי המום. דום לב! כמה ארעי הוא אדם. מתעקש על עשר מיליון דולר, ואינו יודע אם יוכל להנות מהם. העובדה המדהימה היא שהעשיר הזה שנפטר היה בצד המפסיד! הוא היה אמור לדעת על ההפסד כבר ביום שישי. אתם יודעים מה זה אומר? אם הפסק היה מתפרסם אז, מה היו אומרים? 'העשיר המפורסם מת בגלל האכזריות של הבורר. הוא ראה שהוא הפסיד עשר מיליון דולר, ומרוב הלם וצער נדם ליבו'. הלקוח ז"ל היה אדם מפורסם מאד, ואין ספק שהתקשורת הייתה עושה מטעמים מהסיפור הזה, עוד היו מזמנים אותי למשפט על גרימת מותו של אחד מעשירי תבל. הייתי עלול לאבד את הנאמנות שלי, ולסגור את המשרד אחת ולתמיד. אבל הקב"ה ריחם עלי, ואיש לא חושב שיש קשר בין הפסק שטרם פורסם למותו של העשיר. המדפסת לא עבדה, ואני זכיתי לעמוד בניסיון באותו רגע גורלי של חצות היום בערב שבת. למדתי פרק חשוב בחיים - קל ונעים לקבל קבלות טובות, אבל כשזוכים גם לעמוד בהן עד הסוף, רואים את ההצלחות והסיוע משמים שהן מביאות. ברוך השם שזכיתי לראות את הברכה".
הלכות אי עשיית מלאכה בערב שבת אחר מנחה – מתוך 'ילקוט יוסף'
1. אסור לעשות מלאכה בערב שבת [ובערב יום טוב] מתשע שעות ומחצה ולמעלה, כדי שיעסוק בצרכי שבת, והעושה מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה, אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה, שאף שירוויח עתה יפסיד במקום אחר. והוא מזמן מנחה קטנה, שהוא שעתיים וחצי קודם השקיעה, בשעות זמניות. וכל זה כשעושה המלאכה דרך קבע, אבל מותר לעשות מלאכה דרך עראי, כגון לכתוב אגרת לחברו, או לתפור כפתור בבגדו, או לתקן ולתפור את בגדו, או בגד חדש לעצמו, וכדומה.
2. מותר לכתוב דברי תורה דרך לימודו. ואין הבדל בזה בין אם כותב בכתב יד, או אם כותב במכונת כתיבה או במחשב, שאם הוא לצורך לימודו, מותר לכתוב בערב שבת עד סמוך לכניסת השבת. ובפרט באופן שאם ימנע מלכתוב יתבטל מלימוד תורה.
3. יש אומרים שדווקא מלאכה אסור לעשות בערב שבת, אבל פרקמטיא [למכור ולקנות] מותר. ויש חולקים. והמנהג להקל בפרקמטיא ומסחר עד שעת הדלקת הנרות, דהיינו עשרים דקות קודם השקיעה. ויש להם על מה שיסמכו. אולם יש לסגור את החנויות מוקדם קודם השבת, באופן שהמוכר יוכל להגיע לביתו ולהתכונן לשבת.
4. מלאכת דבר האבד בערב שבת מותרת, עד סמוך לכניסת השבת והחג. והיינו, כל מלאכה שאם לא יעשה אותה עכשיו יפסיד מהקרן. וכן כל מלאכה שניכר שעושה אותה לכבוד שבת, מותר לעשותה בערב שבת אחר זמן מנחה קטנה, כגון, אם אירע לו קצר חשמלי בביתו, או שנתקלקל לו הפלטה החשמלית, מותר לתקן את הקצר או את הפלטה אפילו על ידי אומן, עד סמוך לכניסת השבת. וכן מותר לשטוף רצפות הבית או חדרי המדרגות לכבוד שבת, אפילו בשכר, וגם אחר חצות היום, אף אם מקבל שכר על זה, ובלבד שיהיה סיפק בידם להגיע לביתם ולהכין צרכי שבת.
5. נכון להסתפר ביום הששי לכבוד שבת, ומותר להסתפר אף אחר חצות היום, אף אצל ספר ישראל, ואף בשכר, ואין מניעה להסתפר אז, גם על פי דרך הסוד, ושלא כמו שחשבו כמה מהאחרונים. כי לא מצאה הקפידה מקום לנוח אלא רק בשביל מנחה, והסומכים להקל בזה על פי התירוצים שנאמרו בזה (וכמו שכתב בבן איש חי בהלכות שנה ראשונה פרשת ויקהל אות יא) יכולים להסתפר גם אחר חצות. ואין צריך להחמיר בזה אף ממידת חסידות. וכן המנהג.
6. יש המקילים לכבס את הבגדים במכונת כביסה אוטומטית, גם אחר זמן מנחה קטנה, שמאחר והמכונה מכבסת מאליה, לא חשיב כעושה מלאכה בערב שבת. ובפרט בימי החורף, שיש לחוש שאם ידחה הכביסה ליום ראשון, לא יוכל לייבשה במהרה.