איך יוצאים מהחסימות של החיים? זה המפתח שמסוגל לשנות הכול

למה צריך להגיד תמיד תודה לקב"ה, סתם ביום רגיל ללא שום מאורע מיוחד שעברנו? לא יותר הגיוני להודות לקב"ה רק אם היינו במצב סכנה וניצלנו? לשאלה זו משיב הרב פנחס הורוויץ, בעל ההפלאה, בספרו "פנים יפות" כך:  "כבר אמרו חז"ל 'אין בעל הנס מכיר בניסו', כלומר שהקב"ה שומר על האדם ומצילו שלא יבוא לידי סכנה כלל (ולעיתים האדם כלל לא מודע לכך שהגיע לידי סכנה וניצל), וזהו שאמר הכתוב "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו", שראוי להודות לקב"ה תמיד בכל עת ובכל שעה, שהרי כי לעולם חסדו, שאילו היה הקב"ה מפסיק רגע אחד חס ושלום מלהשפיע את חסדו וטובו, הרי אי אפשר להתקיים ולעמוד אפילו שעה אחת.

"ראוי לכל אחד לחשוב בליבו בכל עת, כאילו היה רואה את הסכנה ממש לנגד עיניו וניצל ממנה, אז היה חיוב עליו להודות, קל וחומר כשהקב"ה שומרו שלא בא לידי סכנה כלל, ראוי להודות כהנה וכהנה".

הרב שלמה לוינשטיין סיפר את סיפורו המרגש של ידידו הרב סנה בן ציון, שהתפרסם בעלון 'פניני עין חמד', ובו מסר מיוחד לכולנו.

"הרב סנה עבר תאונת דרכים קטלנית, ומצבו היה קריטי. בחסדי ה' הצליחו לייצב את מצבו, ולאחר מכן הוא הוטס לחו"ל לצורך טיפולים. חלק מגופו לא תפקד, וכן באוזן אחת הוא איבד את השמיעה. באותה אוזן שבה הוא לא שמע העצב עדיין היה חי וגרם לו דלקות חמורות מאוד, ולכן הרופא הודיע לו כך: "אוזן זו ממילא לא שומעת, אך העצב מייצר דלקות, דבר שגורם לך לצרוך כמויות גדולות של אנטיביוטיקה לחינם. אני מציע להמית את העצב אחת ולתמיד ולסיים עם הדלקות". הרב נתן את הסכמתו, ועבר לצורך כך מספר בדיקות מקדימות.

מסקנה ששינתה את כל החיים

"באותם ימים מצבו לא היה פשוט כלל - עזיבה של ארץ מגורים והשתקעות ארוכה באדמת נכר, התמודדויות פיזיות וטיפולים. יום אחד הוא הגיע למסקנה שעליו לשנות גישה. זה קרה בזמן התפילה בסיום אמירת 'הודו' כשאומרים "הרחב פיך ואמלאהו", כשהוא שאל את עצמו 'מדוע כתוב הרחב פיך ולא פתח פיך?', וענה לעצמו שכאשר אדם מרחיב את פיו הוא מחייך, ולכן הקב"ה מבקש מאיתנו להרחיב את פינו – כי הוא רוצה שנודה לו עם חיוך.

"הוא הבין שצריך להתבונן בכל הטוב והחסד שיש לנו מאיתו יתברך. לא לחשוב כל הזמן מה אין לי ומה נראה לי לא טוב. מאותו היום הוא ורעייתו התחילו לראות את הטוב שיש להם. אומנם הוא לא שומע באוזן אחת, אבל בשנייה הוא כן שומע. רגל אחת הוא סוחב, אבל ברוך השם ברגל השנייה הוא הולך מצוין.

"לאחר מכן היה עליו לבצע בדיקת שמיעה מיוחדת לפני הריגת עצב האוזן שלא שומעת. הוא ישב בחדר עם גלי קול, והרופא הפעיל את המכשיר. אחרי מספר דקות הרופא נכנס לחדר וצעק: "בן ציון, באוזן הזו יש לך קרוב לשמונים אחוזי שמיעה! כמעט והרגתי לך את האוזן!". הרופא לא נרגע, "אני לא מבין, כבר בדקנו אותך עשרות פעמים. האוזן הייתה חרשת לחלוטין!". הרב סנה ידע גם ידע - יש אוזן של לפני ה'הרחב פיך', ויש אוזן של אחרי ה'הרחב פיך'...

הרב ברוך רוזנבלום: "הקב"ה אוהב לתת למי שיודע לומר תודה"

הסתכלות שמשנה הנהגת שמים

"לאחר הפלא הגדול הרב סנה ניצל את זמנו בארה"ב בכדי לחזק יהודים בדרשותיו. באחת מדרשותיו במונסי הוא סיפר את סיפורו האישי. לאחר תקופה הוא קיבל מכתב שבו היה כתוב: "יש לי תשעה ילדים. ברוך השם חיתנתי שבעה מהם שהקימו בתים טובים. הגענו לשני הילדים האחרונים ויש ממש פקק. בקושי מציעים להם שידוכים, וכשכבר מציעים - השידוכים לא מתאימים. ישבתי בהרצאה שלך ושמעתי על ה'הרחב פיך', שצריך לומר תודה על השפע שכן יש לנו, וכשמרגישים באמת את ההודיה והכרת הטוב גם זוכים לישועות. אחרי ההרצאה שלך חזרתי לביתי ואמרתי לאשתי 'תראי, אנחנו כל הזמן חושבים רק על שני הילדים שלנו שתקועים ברווקות. הפסקנו לראות כמה חסד הבורא עשה איתנו בשבעת ילדינו שנשואים. ברוך השם כולם שמחים, נולדו להם ילדים, חלקם כבר לומדים גמרא ומתעלים בלימוד. כמה נחת! בואי ונתחיל לדבר על הטוב שיש בביתנו'.
היום, לאחר חודשיים מאז שהתחלנו לדבר חיובי על החיים, אני עומד לסגור שידוך לבני השני!"".

תפנית של ילד רחוק

הרב לוינשטיין סיפר כי בדרשותיו הוא מעביר את סיפורו של הרב סנה בן ציון, וכן מספר על מכתב זה שקיבל מהאב שחיתן את שני ילדיו לאחר המתנה ממושכת, וזאת לאחר ההודיה לקב"ה על הטוב והחסד, על הראייה החיובית והשמחה בטוב שיש. בעקבות אחת מדרשותיו של הרב בהן סיפר זאת, קיבל הרב שיחת טלפון מאדם שסיפר לו: "אני אבא לארבע עשרה ילדים בלי עין הרע. כולם אהובים וטובים, אבל הילד השביעי שלי התחיל להידרדר. בהתחלה הוא קיצר את פיאותיו עד שהוריד אותם לגמרי, ומכאן הדרך הייתה קצרה. בערב פסח שמעתי את הדרשה שלך, וכשחזרתי לביתי פניתי לרעייתי ואמרתי לה: 'תראי איך נהפכנו לשבר כלי. בגלל ילד אחד אין לנו זמן לראות את שלושה-עשר הילדים הנפלאים שלנו, את הילדים שכבר הקימו בתים, את הנכדים החמודים שלנו. כמה אנחנו מאמללים את עצמנו, כמה אנחנו כפויי טובה כלפי ה' שמיטיב איתנו. אנחנו רק רואים את מצבנו העגום. הבה נסגל לעצמנו דיבור חיובי! נחליט שלקראת ליל הסדר נראה בכל אחד את הטוב, ונדבר על כך בליל הסדר'.

"באותו ליל הסדר לפני הקידוש אמרתי לילדיי, כשגם הילד ההוא ביניהם, 'תראו, ילדים יקרים, הלילה נספר את שבחי הבורא, מה שעשה איתנו במצרים. אבל גם נספר את שבחיו בחיי היום יום שלנו. יש לנו דירה נפלאה ללא משכנתא... וכך אני ממשיך להוסיף עוד דברים, ורעייתי מוסיפה דברי תשבחות לבורא עולם. במשך שעה ארוכה סיפרנו כמה חסד ה' עושה איתנו על כל צעד ושעל.

"לאחר תקופה קצרה מאוד, הבן, שכבר זמן רב הולך בלי כיפה, מגיע עם כיפה קטנה לראשו. עוברת עוד תקופה והכיפה גדלה. כשהגיע חג השבועות, הבן אמר לי לאחר הסעודה 'אני רוצה לבוא איתך לבית הכנסת'. הייתי בטוח שהוא יחזיק מעמד בקושי שעה, אבל הוא נשאר כל הלילה וגם התפלל שחרית. כך הוא הלך והתחזק יותר ויותר.

"יום אחד שאלתי אותו מה גרם לשינוי הזה, והבן ענה 'הסתכלתי עליך ועל אמא. אתם יהודים טובים שעושים את רצון הבורא. אתה לומד, אמא עושה חסדים. כל הזמן אני רואה שאתה מתרוצץ בין הגמחי"ם, מתקשה בפרנסה. זה גרם לי לכעסים על הקב"ה. למה אבא ואמא צדיקים כאלו צריכים לסבול כל הזמן? והנה בליל הסדר אני שומע פתאום כמה 'יש' לכם, בכמה טוב אתם מוקפים. וזה המשיך אחרי החג. אני שומע ממכם כל הזמן על הטובות שהקב"ה גומל לכם, והתחלתי לחשוב על חיי, התחלתי להתבייש מהקב"ה. הרי הוא כל כך טוב ומיטיב עימי. הוא מאפשר לי לנשום, ללכת, לראות, לשמוע וכו'. איך אני עושה נגדו כל כך הרבה לעומת כל הטוב שהוא מעניק לי?... כך חזרתי בתשובה'", סיים האבא את דבריו.

איך נזכה להביא שפע לחיים שלנו? המפתח טמון במילה אחת